תחומי משפט

פירוק חברה

משמונה מפרק לחברה בע"מ, ישאף הוא תחילה לנסות לשקם את החברה, או לפחות להפעילה כעסק חי, על מנת למכור את פעילות החברה למרבה במחיר, וזאת כדי לכסות כמה שיותר מחובותיה כלפי הנושים השונים. ואולם, במרבית המקרים לא יספיקו ההכנסות ממכירת החברה ו/או חלקיה לכסות את כל החובות שנצברו, שאם לא כן לא היו עסקי החברה מתמוטטים. החוק והפסיקה קבעו סדר קדימויות לפיו תחולק התמורה שהצטברה בקופת הפרוק כתוצאה ממכירת נכסי החברה, כדלקמן: ראשית, יש לשלם כל חוב –אם קיים-, למיסוי מקרקעין בגין מס רכישה ובגין מס רכוש המגיעים למיסוי מקרקעין בגין העבר. יש לזכור כי שיעבוד כזה אינו מחויב רישום בלשכת רישום המקרקעין או אצל רשם המשכונות, וכי העובדה שלא נרשם לא תיגרע מתוקף מעמדו. מן הראוי לציין כי גם חוב למס שבח בגין מכירת נכס המקרקעין על ידי מפרק החברה, ישולם בדין קדימה, משום שללא תשלומו לא תוכל החברה, או ליתר דיוק מפרק החברה, אשר נכנס בנעליה, למכור את אותו נכס מקרקעין. הטעם לכך פשוט, שכן כדי לרשום את בעלותו של הקונה שרכש מאת המפרק את אותו נכס מקרקעין בלשכת רשום המקרקעין, יש להציג בפני רשם המקרקעין אישור של רשויות מיסוי מקרקעין כי אין חובות כלפי רשויות אלו על הנכס הנ"ל. ברור שרוכש מקרקעין בר דעת לא יסכן כספו ברכישת נכס כזה ללא האישור המבטיח כי בסופו של דבר יוכל להרשם כבעלים של המקרקעין לכל דבר. על כן, ניתן לומר שקיים מעין שיעבוד לרשויות מיסוי מקרקעין בשל חוב מס על אותם מקרקעין אם משום היותה של החברה סרבנית מס בעבר ואם במהלך מימוש נכס המקרקעין על ידי המפרק. שנית, לאחר חוב המס בגין מכירת מקרקעי החברה, מגיע תורו בסדר הקדימויות של העכבון. המונח המשפטי עכבון פורש על ידי הפסיקה כזכות לעכב תחת ידו של נושה נכס מנכסי החברה שפורקה ואשר נמצא בידי הנושה ערב מתן צו הפרוק. מדובר, לדוגמה, ברכב החברה שהוכנס לתיקון במוסך בטרם התמוטטו עסקיה. במקרה זה לא יסכים המכונאי שתיקן את הרכב לשחררו לידי המפרק, אלא לאחר שישולם החשבון בגין התיקון שבוצע על ידו ברכב. אגב, לא תתקיים זכות עכבון על נכס מנכסי החברה שנמצא במקרה אצל נושה החברה או שנמסר לאותו נושה ללא קשר לחוב הנתבע על ידו מאת קופת הפירוק. לדוגמה: בית המשפט לא הכיר בזכות עכבון של עובד החברה אשר החזיק בתוקף היותו עובד, ברכב חברה, ולאחר התמוטטותה נותר ללא שכר בגין חודש עבודה או יותר, ללא פיצויי פיטורים וכיוב' זכויות נוספות הנובעות מעבודתו בחברה. העכבון עוגן בפסיקה כבעל הבכורה בתחרות בין נושים מובטחים. אחרי בעל זכות העכבון, מגיע תורם בהיררכיה של הנושים המובטחים האוחזים בשעבוד קבוע, בין אם מכח הסכם שיעבוד ובין אם מכח הדין. שעבודים מכח הסכם יכולים להימסר לנושה בצורת משכון, משכנתא ושיעבוד צף (שנהוג לכנותו גם שיעבוד שוטף), שהתגבש טרם הליכי הפירוק. שיעבוד מכח דין יכול להיווצר למשל על מקרקעי סרבן מס בגין כל מס אחר המגיע ממנו שלא עבור המקרקעין המשועבדים וזאת מכח הוראות פקודת המיסים [גביה]. אחרי הנושים המובטחים תשלם קופת הפירוק את הוצאות הפירוק לפי הסדר הפנימי הבא: ראשית ישולמו הוצאות מימוש הנכסים: אגרות וכיו"ב; בשלב שני ישולמו הוצאות שכונס הנכסים הרשמי (הכנ"ר) או שלוחיו הוציאו או התחייבו להוציא בקשר לחברה ונכסיה לרבות פרסומים של מודעות וכו'; לאחר מכן הוצאות המפרק ושכר טרחתו; ולבסוף הוצאות המשפט ואגרות שיש לשלם לכנ"ר. בשלב הבא, אם נותר עדיין מספיק כסף בקופת הפירוק, הוא ישולם לפי סולם החלוקה שלהלן: ראשית ישולמו כספים המגיעים לעובדים בגין שכר עבודה וזאת עד למדרגה הקבועה בתקנות. לאחר מכן יש להשיב סכומים שנוכו במקור משכר עבודה ע"פ פקודת מס הכנסה וטרם שולמו לפקיד השומה. ולבסוף מגיע תורם של תשלומי החובה, מיסים ודמי שכירות בגין שנת שכירות אחת ואלו הם בעלי עדיפות שווה בפרעון. אחרי כל התשלומים הללו מגיע תורם של החובות לנושים בעלי שיעבוד צף (שוטף), שהתגבשו יחד עם הטלת הפירוק. כאן המקום להסביר את ההבדל בין שיעבוד צף לשעבוד קבוע. שיעבוד קבוע על נכס מנכסי החברה נרשם אצל רשם המשכונות ו/או בלשכת רשום המקרקעין ו/או במשרד הרישוי ו/או אצל כל רשות אחרת המסדירה רישום שעבודים כגון, מנהל מקרקעי ישראל, חברות משכנות למיניהן, המנהל האזרחי ביהודה ושומרון וכיו"ב. שיעבוד קבוע אוסר על החברה למכור את אותו הנכס המשועבד, לשעבדו לאחר, לתתו במתנה וכו', ללא הסכמת בעל השעבוד. שיעבוד צף (שמכונה גם שיעבוד שוטף), הוא שיעבוד מיוחד שנוצר כדי לפתור בעיה של חברה אשר כל רכושה אשר יכול לשמש כבטחון לנושה הוא המלאי שלה שנמכר ומתחדש ללא הרף, ולכן לא ניתן להטיל עליו שיעבוד קבוע האוסר על המכירה. שיעבוד צף ניתן לנושה בהסכם מיוחד המכונה "איגרת חוב". התנאים להתגבשותו של השעבוד הצף, היינו הפיכתו, למעשה, לשעבוד קבוע על מלאי החברה, נקבעים בנוסח אותה איגרת חוב הנמסרת לנושה על ידי החברה. בהתקיים אחד התנאים שבאיגרת החוב, יתגבש השעבוד הצף וינחת על מלאי החברה, באותו מצב כפי ש"נתפס" ברגע ההתגבשות. החל מאותו רגע נאסר על החברה למכור פריטים מתוך המלאי או להעבירו, כולו או חלקו, לאחר. אחד התנאים השכיחים המופיעים באיגרת החוב הוא מקרה של מינוי מפרק לחברה או כינוס נכסיה. הבנקים בישראל נוהגים להחתים את לקוחותיהם על איגרת חוב היוצרת שיעבוד צף שיחול על השיקים הדחויים שנמסרו לחברה על ידי לקוחותיה, ואשר מופקדים כביטחון לאשראי באותו הבנק, וזאת על מנת שבמקרה של התמוטטות עסקי החברה לא יידרש הבנק למסור שיקים דחויים אלו המופקדים בקופתו לידי המפרק של החברה. רק אחרי כל אלה מגיע תורם של הנושים הבלתי מובטחים, אשר מחזיקים בשיקים של החברה שחזרו בלתי נפרעים או כאלה שמסרו חשבונית לחברה בגין סחורה או עבודה שביצעו וכיו"ב. מן הסתם נושים אלו אינם זוכים אלא לפירורים ולבדלי תמורה, אם בכלל, שכן לרוב אין יותר כסף בקופת הפירוק. אם נותרה יתרה לחלוקה בין הנושים הבלתי מובטחים היא תחולק ביניהם כל אחד לפי חלקו היחסי בחוב שנוצר כלפי כלל הנושים הבלתי מובטחים. לדוגמה: אם בידי נושה מצוי שיק של החברה שחזר ע"ס -.20,000 ₪, וכלל חובות החברה כלפי כל הנושים הבלתי מובטחים מסתכמים ב-.100,000 ₪, יזכה אותו נושה ב20%- מהיתרה שבקופת הכינוס לאחר חלוקת הכספים לכל הנושים האמורים למעלה. על כן, אם נותרו בקופת הכינוס -.35,000 ₪ בלתי מחולקים יקבל אותו נושה סך של -.7,000 ₪. כדי לזכות בחלק מהיתרה לחלוקה שנותרה בקופת הפירוק לאחר כל בעלי הקדימויות, על הנושה הלא מובטח להגיש "דרישת חוב" למפרק החברה בתוך 6 חודשים מיום מתן צו הפירוק על ידי בית המשפט. לדרישת חוב זו, המכונה גם "הוכחת חוב", יש לצרף ראיות לכך שהחברה נותרה חייבת לאותו נושה את הסך הנטען על ידו. מפרק החברה יאסוף את כל הוכחות החוב שיוגשו לו, יאשרן או ידחה אותן, ידרוש ראיות נוספות, הכל לפי שיקול דעתו. העובדה שנושה מסוים מחזיק בשיק של החברה שחזר, או שבידיו פסק דין מבית המשפט או של בית הדין האזורי לעבודה, אינה בהכרח אומרת שמפרק החברה חייב לאשר את דרישת החוב של אותו נושה. מפרק החברה יבחן כל דרישה לגופה ויחליט לגביה. אם לא נחה דעתו של נושה מסירובו של מפרק החברה לאשר את דרישת החוב שהוגשה לו, פתוחה בפניו הדרך להגיש בקשה בעניין זה לבית המשפט של הפירוק. לעניין הוכחות חוב של עובדי החברה ראה פרק דיני עבודה באתר זה. במצב אידאלי, לאחרי שיושבו כל החובות דלעיל, אם נותרו כספים בידי המפרק הם יחולקו בין בעלי המניות של החברה.