מתוך מדריך הטרמפיסט לגלקסיה:
"...ואז ביום חמישי אחד, אלפיים שנים אחרי שאישאחד מוסמר לאיזה עץ על שהביע את הדעה כמה נפלא יהיה
להסביר פנים לאנשים, לשם שינוי, קלטה פתאום בחורה אחת שישבה לבדה בבית קפה קטן מהו הדבר שהלך והשתבש
כל הזמן הזה, וסוף סוף ידעה כיצד יכול העולם להפוף למקום טוב ומאושר. הפעם הרעיון הוא נכון! הוא יצליח!
ולא יהיה עוד צורץ למסמר מישהו למשהו."
כריכות הספר
למרבה הצער, לפני שהיה סיפק בידה להגיע לטלפון כדי לספר על כך למישהו, נהרס כדור הארץ כדי לפנות מקום
לסלילת דרך אקספרס על-חללית. כך אבד הרעיון לעולמים.
ארתור דנט, גיבור הסדרה, מוצא את הבחורה במקום הבלתי אפשרי ביותר ביקו, ובכל זאת מקום
ש-3,967,000,000 איש ימצוהו מוכר למדי...
זהו הספר הרביעי בסדרת "מדריכי הטרמפיסט לגלקסיה".
אתרור דנט מגיע לכדור הארץ, אשר עדיין קיים באופן מפתיע, אחרי שמונה שנים (בספירה שלו) של שיטוט בחלל. הוא תופס טרמפ לביתו (הפעם במכונית) עם אדם מרגיז ומשופם העונה לשם ראסל, ומעצב את שיערו הבלונדיני בעזרת מייבש שיער. בנסיעה הוא פוגש (באופן חד צדדי לחלוטין) לראשונה בפנצ'רץ', אותה יפגוש לשמחתו שוב בהמשך, בנסיבות לא סבירות לחלוטין. ארתור מגלה שעברו חודשים ספורים בלבד מאז הפעם האחרונה שבה היה בכדור הארץ. הוא מספר לחבריו שהיה בקליפורניה, הפך את שומני גופו לזהב ועבר דילדול פנים, וחוזר פחות או יותר לחייו הקודמים. הוא פוגש את "אל הגשם", מוכיח כי הוא לא עכבר עם פנצ'רץ' בשמי כדור הארץ, נוסע איתה לארצות הברית במיוחד כדי לפגוש את וונקו השפוי ולברר להיכן נעלמו הדולפינים, ולבסוף - בניגוד לתוכניותיו - עוזב שנית את כדור הארץ. הם מגלים מהי ההודעה האחרונה של אלוהים לברואיו, פוגשים את מרווין ושומעים את מילותיו האחרונות והאופטימיות להפליא. בסוף הספר מופיע משל נהדר, אך מוסר ההשכל שלו נעלם באופן זמני מעיני המחבר.