אודות המחלה
אודות המחלה
צליאק (כרסת) היא מצב רפואי של רגישות לחלבון בשם גליאדין (Gliadin), המרכיב – יחד עם חלבון נוסף בשם גלוטמין - את הגלוטן, המצוי בדגנים מסוימים הגליאדין הוא גליקו-פרוטאין (חלבון מורכב עם סוכר). הגלוטמין מעניק לעיסת הבצק את היציבות בזכות מבנה מולקולרי של רשת תלת ממדית.
הגלוטן בגרעין מעורב בעמילן והוא ממוקם מבחינה בוטנית באנדוספרם - ריקמה טריפלואידית המספקת מזון לגרעין במהלך גדילתו. הגלוטן מצוי בעיקר בדגנים כגון חיטה, שעורה ושיפון. בחיטה, למשל, מהווה הגלוטן עד 80% מהפרוטאין שבגרעין, והוא האחראי לאלסטיות של עיסת הבצק ולכך שהשמרים יכולים לתסוס ולהתפיח את העיסה.הכרסת הינה מחלה אוטואימונית. תאי מערכת החיסון של החולה תוקפים את תאי הדופן הפנימית של המעי הדק, בהם נספג הגלוטן. תאי מערכת החיסון מזהים בטעות את הגליאדין כגוף זר, פתוגני, וכך נגרם נזק לסיסים ולרירית בדופן הפנימי של המעי הדק ולחוסר ספיגה של מזון.
אחד ממאפייניה המובהקים ביותר של הכרסת הוא הקושי ברוב המקרים לזהותה באופן חד משמעי . בשל כך, שיעור החולים אינו ברור, אך מעריכים כי במדינות מערביות רבות שיעור המחלה מגיע לכאחוז אחד מהאוכלוסייה.
גורמי המחלה:
גורמי המחלה טרם הובררו לגמרי אך ידוע כי היא קשורה לנטייה גנטית מסוימת .מחקר משנת 2005 טוען כי המחלה מתפתחת במקרים רבים כאשר רקמות לימפה בתחתית המעי הדק בשם Peyer’s patches אינן מתפקדות כראוי, ובעקבות כך secretory immune-globulin A המנטרל בדרך כלל את השפעת הגלוטן, אינו מופרש או מופרש בכמות לא מספקת. המחקר גם מנסה לקשור לבעיות בהפרשת sIgA גם מחלות כרוניות אחרות כגון כרון (Crohn), אסטמה ועוד. המסקנה ממחקר זה היא שהגלוטן הינו מזיק בהגדרה, אך רוב בני האדם מוגנים מפניו. מצד שני, הרוב המוחלט של הרופאים סבור כי תיאוריה זו אינה מבוססת עדין.
בנוסף, ישנן השערות כי פתוגן מסוים, ככל הנראה נגיף, מעודד את פריצת המחלה, ויש גם המוסיפים לחצים נפשיים לרשימת הגורמים האפשריים.
אבחון המחלה:
למחלת הכרסת פנים רבות, ולעיתים היא אף חסרת פנים כמעט לחלוטין. כאשר המחלה מופיעה בצורתה הקלאסית קל לזהותה, אך ברוב המקרים המחלה מופיעה בצורות שונות ואיבחונה קשה. חלק מהמאמרים נוקבים ביחס של 1:10 בין החולים המאובחנים לחולים שאינם מאובחנים, מכאן שהמקרים עליהם יודעים הם רק קצהו של הקרחון וכנראה ישנם חולים רבים הלוקים במחלה ואף אינם יודעים זאת. כיום יותר ויותר חולים מתגלים בגיל מבוגר למרות שיתכן והם חולים מזה תקופה ארוכה. צורתה הקלאסית של המחלה, כפי שתיאר אותה חלקית סמואל גי, הילד מפסיק לגדול באופן תקין, הוא סובל מחיוורון, נפיחות בטן המלווה בכאבים, הצואה מרובה, חיוורת ומצחינה במיוחד, ומתפתחת אצלו לעתים קרובות אנמיה על רקע חסר בברזל. תסמינים נוספים המופיעים בעיקר בילדים הינם שלשולים, אובדן משקל, גפיים רזות מהרגיל, בחילות, הקאות ועייפות כרונית. כשנשים חולות כרסת ללא דיאטת גלוטן נכנסות להריון, קיים סיכוי מוגבר שהתינוק יוולד מוקדם מהרגיל ושמשקלו יהיה נמוך. מבוגרים החולים בכרסת זמן ממושך ללא דיאטה מתאימה עלולים לפתח סוג של סרטן - לימפומה של תאי T.
דרך הכמעט-ודאית היחידה כיום לאבחון המחלה היא באמצעות ביופסיה של המעי הדק באמצעות אנדוסקופיה. בדיקה היסטולוגית של הביופסיה מגלה צלקות וניוון של הסיסים (villi), שהם מבנים זעירים דמויי שערות היוצאים מדופן המעי ותפקידם להגדיל משמעותית את שטח הפנים של המעי בכדי לשפר את יעילות ספיגת החומרים המזינים. ישנו מספר זעום של חולי צליאק המגלים תופעות פיזיולוגיות אחרות (ראו הרחבה) ולכן הביופסיה קשה לזיהוי במקרים אלה. מקרה נוסף שבו ביופסיה לא תעזור היא לאחר דיאטה ארוכה ללא גלוטן. הקישורית הזו מצביעה על שנתיים דיאטה כזמן ממוצע להחלמה של רקמת המעי. לאחר זמן זה, או במקרה של ילדים שגדלו מגיל צעיר ללא גלוטן, לא ניתן לסמוך על הביופסיה ולא על בדיקת נוגדנים בדם, ולכן בדיקת צליאק חוזרת תתבצע באמצעות בדיקה גנטית (ראו בהמשך) או - במקרים מסוימים – אף תתבצע "דיאטת גלוטן" של אכילת גלוטן למספר חודשים ולאחריה בדיקות דם וביופסיה.
טיפול:
הטיפול היחיד המרפא לרוב את כל התסמינים (אך אינו מרפא את המחלה), הוא הימנעות קפדנית מאכילת מזונות המכילים גלוטן. כמויות זעירות של גלוטן מספיקות ליצירת הנזק הבריאותי. כסיוע לחולי כרסת, תוויות של מוצרי מזון בישראל מציינות במפורש שהם מכילים גלוטן (כאשר זה המצב). למרות זאת, לעתים קשה להקפיד על הימנעות מוחלטת מגלוטן; לעתים מזונות שאמורים להיות נטולי גלוטן מכילים בטעות כמויות קטנות של החלבון. בנוסף, שמירה על דיאטה קפדנית לאורך כל החיים אינה קלה עבור אנשים רבים, במיוחד עבור ילדים ובני נוער. מצד שני, מגבלה זו אינה מפריעה להתפתחות ולגדילה מאחר ולכל מוצרי החיטה יש תחליפים תזונתיים (כרבע מאוכלוסית העולם, בעיקר במזרח הרחוק, אינו צורך כלל דגנים המכילים גלוטן).
המזונות מהם יש להימנע מכילים חיטה, שעורה ושיפון. מזונות המכילים תירס ואורז אינם מכילים גלוטן, ואותם יכולים החולים לצרוך בחופשיות. לגבי שיבולת שועל הדעות חלוקות, ולכן ההמלצה הרשמית כיום לחולי הכרסת היא להימנע מצריכה של שיבולת שועל עד להבהרת הסוגיה.
קיימים גם נסיונות מחקר בכיוון של נטרול הגלוטן והפיכתו לפחות מזיק.
|