הגאון הנוטה לטירוף הוא נושא שנידון בעבר , אך סרט זה הצליח לחדור יותר מקודמיו אל תוך נפשו של האדם שהחברה מתעקשת לתייק תחת כותרת של מחלת נפש כזו או אחרת, וליצור הזדהות כמעט מוחלטת בייננו לבינו. ראסל קרואו בתפקיד הראשי מציב סטנדרטים חדשים בכל הנוגע לגילום דמויות חריגות, שמתאפיין ברוב המקרים בסטריוטיפיות ובהקצנה.- לא כך אצל קרואו הפורט בפניו ובקולו על מאות נימים דקים של תחושות. עד כמה דק הוא הגבול בין בין גאונות לטירוף, בין מציאות לדמיון, בין שפיות לבין שגעון? מי שייצא מהסרט לא יוכל שלא לשאול את עצמו את השאלות האלו. ומעבר לכך זהו סרט גם על השאיפה להצלחה, על הרצון בהכרה, על כוחו של היחיד מול החברה על אלפי תיוקיה ומוסכמותיה, ועל כוחה של האהבה. מדהים
:ציון
