שר הטבעות-ביקורת

המושג "נאמן למקור" מטעה במידה. כשמעבדים ספר לגירסה קולנועית אי אפשר באמת לעשות את אותו הדבר. האפקט הוא אחר, המדיום שואף למשהו אחר. לעתים דווקא הניסיון לדבוק בגאונות של המקור כובלת את הקולנוע ליצירה מייגעת, שלא משתמשת בכלים קולנועיים אמיתיים. טענה עיקשת אחת חוזרת וטוענת שבמעבר בין ספרות לקולנוע צריך לזנוח את הדימוי המילולי ולתרגם אותו לדימוי שמשתמש בכלים קולנועיים. זו טענה עמומה משהו, ונדמה לי שכשבמאי כפיטר ג'קסון ניגש לביים סרט כ"שר הטבעות", היא לא בדיוק עוזרת לו. בכל אופן, הצליח לו, לג'קסון. הוא התיישב לביים אופוס של תשע שעות, על פי יצירת מופת של מעל אלף עמודים, והצליח לו. נכון אמנם ש"אחוות הטבעת", החלק שמגיע אלינו עכשיו, הוא רק שליש מהעניין, ולמעשה הינו אקספוזיציה, אבל גם זה יצא אחלה. יצירת מופת? אני עוד לא חותם על זה. קלאסיקה? נחכה לשני ההמשכים. אבל בסך הכל "אחוות הטבעת" מספק את הסחורה משני הכיוונים – גם לא מבייש את המקור הספרותי, ובמידה שניתן, נאמן לרוחו, וגם פשוט סרט הרפתקאות מצוין. פרסומת אז מה יש לנו כאן? בינתיים, כפי שרובכם ודאי יודעים, לא הרבה. בשלוש השעות הראשונות של הסרט המפוצל "שר הטבעות" פגשנו את ההוביט פרודו, אחיינו של ההוביט הנודע בילבו, ראינו אותו יוצא לדרך במסע להשמדת הטבעת של סאורון הרשע, ופגשנו את החבר'ה שלו. מוכרחים לציין שעל כל פריים ניכרת חרדת הקודש המשתקת של היוצרים, והרצון שלהם להעביר את ההתרחשות הספרותית, גם אם זה לא מצטלם משהו. זו הסיבה שהסרט ארוך מדי, וזו גם הסיבה שהוא מלא מדי בשיאים רגשיים, וחסר בכמה רגעים של אנטי-קליימקס, שאפשר יהיה להירגע. לרשימת הרעות החולות של "שר הטבעות – אחוות הטבעת" אפשר להוסיף גם את אלייז'ה ווד, שהוא, איך לומר, לא בדיוק הפרודו לו פיללנו. אבל כפי שכבר ציינתי, הצליח לו, לג'קסון. קשה להסביר את זה, הדרך באמת מלאה בהמון טעויות והמון שיקולים לא ענייניים, אבל התוצאה הסופית פשוט מעולה. למה? אולי בגלל הכוח הגולמי והעוצמה האדירה שיש ב"שר הטבעות", ואי אפשר לקחת ממנו.

:ציון