|
במקור, היו הסמוראים לוחמים שבטיים אשר נשכרו על ידי אצילים כדי להגן על אדמותיהם.
מכיוון שהשימוש בכסף לא היה נפוץ באותה תקופה, היו מקבלים הסמוראים אדמות בתור שכר.
בהמשך, כאשר האצילים גייסו צבאות של סמוראים, הם נשלחו לקרבות על שליטה באזורים.
משפחת מינאמוטו הייתה משפחת הסמוראים ששירתה את חצר המלכות בקיוטו (עיר הבירה של יפן באותם ימים) וממנה יצאו מספר סמוראים מפורסמים
ביניהם, מינאמוטו יוריטומו, השוגון הראשון.
השוגון היה "שר הצבא" ביפן, ולרוב הוא שלט בה אף יותר מן הקיסר אשר היה כשליט בובה ותפקידו היה דומה לזה של האפיפיור - קדוש מכדי שיפגעו בו.
בין המאות ה-15 וה-16 החלו מצביאים גדולים לכנות את עצמם דאימיו. פירוש השם הוא "שם גדול" או "אישיות גדולה". כך הם נתנו בידי עצמם סמכות.
בשלב מסוים בהיסטוריה של יפן. אודה נובוגאנה, החליט שעליו לאחד את כל יפן "תחת חרב אחת".
הוא התחיל בנישואים בין משפחות אצולה חזקות ולאחר מכן תקף את אלו אשר התנגדו לרעיון.
לבסוף, בשנת 1582, נרצח נובוגאנה ע"י גנרל ממורמר לפני שהספיק לאחד את כל יפן.
את מקומו של נבוגאנה תפס טויוטומו הדיושי אשר צבר אהדה באמצעות נקמתו בגנרל שרצח את נובוגאנה.
לבסוף, ב1590, הצליח הדיושי לאחד את יפן ולהגשים את חלומו של נבוגאנה.
לאחר מעשה זה שררו 250 שנות שלום ביפן.
הדיושי החרים את החרבות מבני המעמדות הנמוכים ואישר רק לסמוראים לשאת אותן.
אך יחד עם זאת קבע כי התואר "סמוראי" יעבור אך ורק במשפחה וכי הסמוראים לא זכאים להחזיק באדמות משלהם.
הדיושי, אשר רצה לזכות בתואר שוגון, לא הצליח בזה משום שרק בני משפחת מינאמוטו יכולים לקבל את התואר מידי הקיסר.
לאחר הדיושי הגיע טוקוגאווה איאסו אשר דרש את תואר השוגון. הוא זייף אילן יוחסים אשר קישר אותו למשפחת מינאמוטו ואיפשר לקיסר "להעלים עין".
איאסו מצא דרך לשמור על השלום באמצעות החזקת בני ערובה ממשפחות האצולה. דבר אשר מנע התקפות אשר היו גורמות למות בני הערובה.
באותה תקופה של שלום, הסמוראים היו חסרי עבודה אך עדיין קיבלו את כספם מהאצילים. על כן, התפנה זמנם והם החלו לעסוק בלימוד שיטות לחימה,
אומנות ודת.
באותה תקופה נכתב ההאגאקורה - ספר אשר כלל חוקים אשר היו הסמוראים צריכים לבצע כדי להוות דוגמא לפשוטי העם.
בעקבות כך החלו להעלם הסמוראים אט אט ולבסוף כאשר החל להשתלט העולם המערבי על יפן נאסר על הסמוראים לאחוז נשק.
|