| דף הבית | אודות האירוע | הנופלים | קטעי עיתונות | תגובות | צרו קשר |
|
לפתע השתרר שקט. אהרונוביץ ראה את אחד המחבלים צועק, ונכנס למכונית הלבנה שהחלה לנסוע. אחרי כמה שניות, הרימו כמה מהניצולים את הראש. אחרים חיכו דקות.
שקט מוזר שרר במקום. סביב היה מדבר וגופותיהם של המט- יילים. הלם. אליעזר בצר הצליח לצאת מהאוטובוס. הוא שכב על האדמה והבחין שדימומו נחלש. לפתע ראה לידו רימון יד שלא התפוצץ. הוא התרחק ממנו. מאוחר יותר התברר שרימון יד נוסף לא התפוצץ. רינה קופר, אחות במקצועה, ובעלה דוקטור מיכאל שהיה פצוע, פרופ' יגאל ברק ורעייתו עדנה, והאחרים קמו ובסיוע נוסעים אחרים, החלו להגיש עזרה לפצועים.חלקם היו היסטרים ציוד עזרה ראשונה לא היה שם. כמה ניצולים קרעו את בגדיהם וחבשו את פצעי חבריהם. חולצות ומעילים הפכו לחוסמי עורקים, בולמים את שטפי הדם.זה היה החשש העיקרי.לכולם היה ברור שהסיכוי לחיות תלוי במהירות שבה יגיעו לביה"ח. כמה נוסעים ניסו לאותת למכוניות לעצור. מכוניות רבות עברו שם, להערכת כמה מהניצולים עשרות ראו את הדם, והמשיכו לנסוע. עבור כמה ממהמטיילים אלה היו הרגעים הקשים ביותר, כאשר ישחזרו את האירועים. מישהו שם לב שגם הנהג נעלם. מאוחר יותר טען הנהג שהתוקפים הורו לו ולערבים לצאת - עוד לפני שהחלו לירות. חנה הורביץ ניסתה לגרור את בעלה החוצה, בניסיון להצילו. |
האש התחדשה. אהרונוביץ נפגע מרסיסים בידיו ובפניו. רימון הושלך.
פנחס פרשט ניסה להשליכו חזרה אך הרימון התפוצץ בידו וקטע כמה מאצבעותיו.למרות היריות החל נועם להב להתקדם לכיוון המעבר בתחושה שהוא חייב לצאת משם.
גם אורי ברדיצ'ב וניקולס אהרו- נוביץ ניסו לצאת. ברדיצ'ב סייע לאשתו לאה לצאת ואז היא נפגעה מכדור בליבה ונהרגה במקום.
אורי נפגע בכל גופו מרסיסים. אהרונוביץ הצליח לקפוץ דרך החלון, אך שבר את רגלו, ובכל זאת החל לרוץ לאורך הכביש.
בתוך כל ההמולה, הפיצוצים והדם, שמו כמה מהניצולים לב לכך שהטייפ ובו הקלטת של גבי ברלין המשיך לנגן. גם מנוע האוטובוס המ- שיך בתחילה לפעול. נזרק רימון. נועם להב הרגיש את הפיצוץ ממש לפניו. מאוחר יותר לא יבין איך יצא משם. אליעזר בצר חש כאב חזק באוזן והחל אצלו דימום חזק. נהדה גפני נפגעה ברגלה. מרים כהן ניסתה להתכופף אך נורתה. יתכן שכבר קודם. כך גם רוחמה ברלינר, שמואל הורביץ, איה מאירי, ואחרים. נועם להב הגיע אל הדלת האחורית, כאשר הוא אוחז בתיקו. חפתע ראה מולו, במרחק כמה מטרים, אדם, כנראה משופם,שמרבית פניו מוסתרים, אוחז בנשק ויורה. לידו היה אדם נוסף. גם הוא ירה. הוא ניסה לזנק על אחד מהם והיכה אותו בעזרת התיק. בעל הנשק נפגע, אך הצליח לירות בלהב מטווח קצר. להב נפל, פצוע במרפקו, והתחזה למת.הוא ראה את המחבל ממשיך לירות לכיוון האוטובוס בצרורות. |
אחד מהניצולים, כנראה פרופ' ברק, עמד באמצע הכביש כדי
לעצור מכוניות.לפתע עצרה מכונית. הנהג, כל שידוע עליו שהוא דוקטור לכימיה, הציע את עזרתו.
ארבעה מהנפגעים, רינה ומיכאל קופר, נועם להב, ונוסע נוסף, כנראה מרים כהן, נכנסו לרכב, והובלו לבית החולים באיסמעליה.
הם היו הראשונים שפונו. יתכן שאחר כך עצרה מכונית נוספת.תוך חצי שעה הגיעו אמבולנסים. הרופאים הישראלים היו מזועזעים:
היו אלה פשוט מכוניות עם אלונקות.
לעומת זאת,הפצועים הישראלים שהגיעו לבתי החולים בהליופוליס ואיסמעיליה, קיבלו טיפול ברמה סבירה. חלקם הובלו מיד לחדר הניתוח. בשעה 18.45 הצליחה עדנה ברק להתקשר לארץ. היא טלפנה למשרדו של תת אלוף עזריאל נבו, מזכירו הצבאי של ראש הממשלה, גיסה. לא היה שם. ברק הספיקה לומר ש"יש הרבה הרוג- ים ופצועים", הוסיפה שלה ולבעלה שלום, וכי הוא ורופא נוסף מקרב המטיילים מטפלים בפצועים. מיד אחר כך נותקה השיחה. נבו הוזהק- ואחר כך משרד החוץ, צה"ל וגורמים נוספים. הקודם |