מי הם הראסטאפרים?

דתות, כתות, תנועות, מנהיגים ורעיונות שונים היו ועדיין קיימים כדרכי שיקום לאנושות הנחרבת, אך תנועה אחת חדשה שנוסדה בשנות השלושים של המאה הקודמת דוגלת בדרך חדשה: חופש פיזי ורוחני מוחלט, חשיבה חיובית ובהרבה הרבה מוזיקה. התנועה נקראת ראסטאפריי. יש שיכנוה דת, אך דת ממהותה מגבילה את מוח ואין זאת דרכה של הראסטאפריי שדוגלת בחופש, לכן ניתן לכנותה דת, אך דת מאוד מיוחדת.
עקרונות הראסטאפריי המוכרים הם גידול ה"ראסטות" ומוזיקת הראגיי, אך לא רק על שני עקרונות אלו מתבססת האמונה הראסטפארית. בוב מרלי, שהיה לראסטה (אדם המאמין בראסטאפריי והולך בדרכו, נקרא גם ראסטאפרי) המפורסם בעולם, שר את השיר "one love" . השיר מביע את אחד העקרונות המרכזיים של הראסטאפריי והוא הרצון והכמיהה לאנושות מאוחדת, אנושות שהשונה בה לא מתקבל אלא כבר מקובל ואין צורך לקבל אותו, משום שבאת "הקבלה" הזאת יש מאין ניחוח של עליונות של החברה.
השאיפה היא לחברה שבה כל דעה, מחשבה ודרך חיים מקובלת. חברה עם ויכוחים שלא נתמכים באלימות ולא מדרדרים למלחמות.
אם אהבה היא המטרה אז השמחה היא אחת מהדרכים להגיע אליה. הראסטפרים משתדלים לשמור על " good vibes", שזה אומר, למעשה, דרך מחשבה חיובית ושמירה על שמחת החיים (לראות את חצי הכוס המלאה ולשמוח בחלקך).
בנוסף על כך, מרבים הראסטאפרים לקרוא וללמוד בתנ"ך ובמקורות העתיקים. לתומכי האמונה, שהתפתחה בג'מייקה, שהיתה למפלט לעבדים נמלטים מאמריקה, סיפורי התנ"ך גרמו להזדהות חזקה. כך ראו עצמם בני העבדים ונכדיהם כבני ישראל ואת המשעבדים כממלכת בבל. עניין בבל נזכר רבות בראסטאפריי, לעתים מכונה "באבילון", התקווה היא להפיל את בבל (עניין זה נזכר בנבואות ישעיהו ובנבואות ירמיהו) שיכולה להיות אנשים מסוימים או חברות מסויימות לדעת אנשים שונים, אך בבל קיימת בכל אחד .
היא מבוטאת בכוחניות, חומרניות, חמדנות, אנכיות, חוסר אכפתיות, אלימות ודברים שונים מאדם לאדם, לכן התקווה לנפילת בבל היא שאיפה להיות אנשים טובים יותר ואנושות טובה יותר. בבל כמו ירושלים, ציון וישראל השאולים מהתנ"ך לראסטאפרי מייצגים לדוגמא, את כוחות הטוב והרע, ולוא דווקא מייצגים את בבל, ירושלים,ציון וישראל המוכרים לנו.
מלבד העקרונות ישנם גם סממנים חיצויים לראסטות והנפוץ מבניהם, הם ה"ראסטות" . ה"ראסטות" נקראות, למעשה, דרדלוקס (dreadlocks) שהם למעשה שיער שמסרק ותער (מספריים) לא עברו עליו, וזאת כדי להדגיש את החזרה לטבע. גידול השיער פרא הופך אותו למעין צמות ארוכות שמזכירות את רעמת האריה שגם הוא קשור בחוזקה לראסטאפריי ("אריה יהודה הכובש"- סמלו של שבט יהודה, אליו מדמים עצמם הראסטפריים).
אגדות רבות נרקמו בקשר לדרדלוקס ובקשר לסיבות גידולו (שמשון הגיבור ושיערו ועוד...). כמו כן, אין הראסטאפרי המאמין מגלח את שיער פניו וגופו. אך לא חלה עליו חובה לגדל שיערו פרא, מפני שלהיות ראסטה זה בלב.
גם עיקרון איסור שתית האלכוהל וגם עניין גידול השיער פרא, נזכר במקומות רבים בתנ"ך, לדוגמא בספר במדבר, פרק ו, פסוק 3-5: "מיין ושכר יזיר חמץ יין וחמץ שכר לא ישתה...כל ימי נדר נזרו תער לא יעבר על ראשו .. היה גדל פרע שער ראשו".
על כל אלו ועל עוד רבים אחרים, שרים הראסטפריים במוזיקת הראגיי. מוזיקה זו התפתחה בשנות ה-60 בג'מייקה והתבססה על מקצבים מטקסי הראסטפרים ועל טקסטים שענייניהם משתנים בין יופי העולם לרוע בבל ומעוני וכאב לנושאים שטחיים יותר.
המוזיקה היא, למעשה, כלי מהפכני בידי תנועת הראסטפרי להפלת בבל (הנ"ל) ולהעלת מצב הרוח. זו היא מוזיקה קצבית מאוד שנושאת עימה לעיתים מסרים עמוקים וחשובים מאוד. המפורסם ביותר אך לא ראשון זמרי הראגיי בעולם, בוב מרלי, התפרסם בשנות השישים-שבעים וכך הפיץ את הראגיי לכל העולם. בעקבותיו כיום נוצרת מוזיקת ראגיי גם בקרב האינדיאנים באמריקה, האבורגינים באוסטרליה ואפילו כאן בישראל. לרגאיי כמו לראסטאפרי ישנם זרמים שונים: ראגיי שורשי (שגם הוא מתחלק לסוגים שונים), ראגאמאפין (או ראגא) - ראגיי קצבי וצעיר יותר עם התעסקות בנושאים כמו בחורות, ריקודים וכו' והדאב שהוא ראגיי רקיד מאוד ללא מילים, עם הרבה מאוד כלי נגינה. .
תודה לדנה ראסטות