בוב מארלי היה הג'מייקני הראשון שהפך לכוכב, לא רק בג'מייקה ובארה"ב, אלא בעולם כולו.
מעבר למוסיקה העשירה שלו, הוא נתן קול לעניים, שר בשם המדוכאים, המוסיקה שלו נתנה קול לנאבקים בחיי היום יום בג'מייקה, ובעולם כולו.
הוא שר בעד שלום, אחווה, צדק ואהבה.
תמיכתו בערכים אלה נבעה מתוך אמונה אמיתית בתנועת ה'רסטפרי', תנועה של שחורים השואפים לשיבת השחורים לאפריקה. מארלי היה התגלמות התנועה בקנה מידה עולמי, והוא לקח על עצמו באהבה את תפקיד הדובר הקיצוני. עם הזמן, הפך מארלי גם לסמל דתי, ובג'מייקה היו שראו בו נביא. למרות שמת בגיל צעיר ממחלת הסרטן, ממשיכים המסרים והמוסיקה של מארלי לחיות עד היום.
מארלי נולד בכפר קטן בג'מייקה, לאמו, סדלה בת ה-17 ולאביו, נובל, גבר לבן בן 50. משפחתה של אמו, שהייתה משפחה חקלאית, לא קיבלה את האב בגלל צבעו ואמו גידלה את מארלי לבדה. בילדותו חי חיי עוני. אמו עבדה בנקיון בתים ומארלי ניסה לעבוד בריתוך. בגיל 14 עזב את הבית כדי להתחיל בקריירה מוסיקלית. הוא פנה לג'ו היגס, אמן מקומי שלימד בחינם נגנים צעירים, וב-1962 הוציא בחברת התקליטים “Beverly” את הסינגל הראשון שלו, שנקרא “Judge Not”. יחד עם מארלי, למדו אצל היגס גם בני ליווינגסטון ופיטר טוש. היגס הפנה את השלושה לקוקסון דוד, דמות מוכרת בעולם הרית'ם אנד בלוז בג'מייקה, ובעל האולפן “Studio One”. קוקסון צירף אל השלושה את ברית' וויט הצעיר ואת בברלי קרסו, והתחיל לעבוד איתם. תחת השם ה-Wailin’ Wailers, התעמקו החמישה בדו-וופ ובסול, ואף הוציאו כמה שירים. ב-64', אחרי שברית' וקרסו עזבו את הוויילרס, הוציאו שלושת הנותרים בהרכב את האלבום Simmer Down, אלבום סקא שהצליח מאד בג'מייקה. הוא שהה במצעדים תקופה ארוכה ונמכר באלפי עותקים במדינה הקטנה.
הוויילרס הקליטו קטעים רבים עבור “Studio One” בשלוש השנים בהן עבדו עם קוקסון. הם הכניסו תוכן פוליטי לשירים המקוריים שלהם וביצעו גם גירסאות כיסוי לשירים של החיפושיות, טום ג'ונס, המוטאונס ובוב דילן. הם ערכו ניסויים במוסיקה והאטו את הקצב של סגנון הסקא. התוצאה נקראה “Rude Boy Music”. למרות הצלחת הוויילרס, היו המשכורות אותן קיבלו מן החברה נמוכות. בנוסף, לא היו לחבריה זכויות יוצרים על השירים, וב-1966 הם עזבו את “Studio One”. באותה שנה התחתן מארלי עם ריטה אנדרסון, זמרת ההרכב Soulettes. הוא נסע לארה"ב לעבוד במלון שבו עבדה אז אמו, אבל אמונתו ברסטפרי המשיכה לגדול והוא לא הצליח להתרחק מג'מייקה.
עם שובו לג'מייקה באותה שנה, חזר מארלי לעבוד עם ליווינגסטון וטוש. באותה תקופה, הפכו הסקא והרוד בוי מיוזיק לסגנון שנקרא "רוק סטדי". שלושת הנגנים, יחד עם ריטה, הקימו חברת הקלטות קטנה ועצמאית שנקראה “Wail’N’Soul’M”, במטרה להצליח בכוחות עצמם. הם התמקדו בסגנון ה"רוק סטדי", והוציאו את Bend Down Low, הראשון מתוך סדרה של אלבומים בעלי צליל ג'מייקני טהור.
באותה תקופה התחזקה אמונתם של השלושה ברסטפרי, והם החלו להקדיש את עצמם ללימוד והטפה לאמונה זו. בתחילת 68' הקליטו הוויילרס שפע של חומר חדש עם המפיק דני סימס. מאוחר יותר באותה שנה עברו לעבוד עם מפיק הרגאי הידוע והמבוקש לי "סקראץ'" פרי. אחרי התמוטטות חברת התקליטים הקודמת שלהם, הקימו השלושה ב-1971 חברת תקליטים חדשה, “Tuff Gong”. בחברה זו הוציאו כמה סינגלים, לפני שחתמו על חוזה עם חברת Island בראשות כריס בלקוול. החוזה איפשר להם להמשיך להוציא אלבומים בחברה העצמאית שלהם.
ב-1973 הוציאו הוויילרס את Catch a Fire, אלבומם הראשון שיצא מחוץ לגבולות ג'מייקה. ושכלל את הלהיט “Stir It Up”. באלבום זה נתנו הוויילרס לקהל הרוק משהו חדש לרקוד לצליליו, וגם היפנו את תשומת ליבו אל מילות השירים. אחריו הוציאו השלושה את Burnin’, עם הלהיט "I Shot The Sheriff" (ב-74' הגיע הביצוע של אריק קלפטון לשיר זה למקום הראשון במצעדים). עם תום הקלטות האלבומים, עזבו ליווינגסטון וטוש את ההרכב על מנת לפתוב בקריירות סולו. מארלי צירף אליו בשלב זה שלוש זמרות שביצעו קולות רקע בשיריו. ההרכב הנשי שמאחורי מארלי נקרא I- Tree, והוא כלל, בין השאר, את אשתו. ההרכב נקרא אז בוב מארלי והוויילרס. עם הרכב זה, הוציא מארלי ב-1975 את האלבום המוסרני Natty Dread, מתוכו נכנס למצעד האנגלי השיר, שהפך לאחת הקלסיקות של הרגאיי, “No Woman No Cry".
ב-76' הוציא מארלי את האלבום Rasta Vibrations, שהגיע לעשרת המקומות הראשונים במצעד האמריקני. בשלב זה יצר מארלי, עם המוסיקה שלו ועם המסרים של שיריו, נישה עצמאית בתוך הפופ האמריקאי. אבל הצלחתו גדלה לא רק מחוץ לג'מייקה. במדינת הולדתו היו שראו בו דמות מיסטית, משורר ונביא. שיריו זכו להקשבה קולקטיבית של העם, כשלכל מילה בשיריו יוחסו מובנים נסתרים. באותה שנה שרד מארלי נסיון התנקשות, שנעשה בביתו שבג'מייקה. ב-1977 הוציא מארלי את האלבום Exodus, שהיה אלבומו המצליח ביותר עד אז ושכלל את “Waiting In Vain", “Jumming” ו-”Turn Your Lights Down Low”. השיר האחרון, אגב, צבר הצלחה רק ב-99', כשזכה לחידוש על ידי לורן היל, כלתו של מארלי.
באותה שנה, בזמן סיבוב הופעות באירופה, שיחקו מארלי והוויילרס משחק כדורגל (אהבה גדולה של מארלי) עם עיתונאים צרפתיים. מארלי נפגע ברגלו ולמרות שהטיפול בו גילה תאים סרטניים, סירב מארלי להיכנס לניתוח והמשיך להקליט ולהופיע כרגיל. ב-78' הוא הוציא את Kaya, שכלל את “Is This Love" ו-”Satisfy My Soul". מארלי קיבל באותה שנה מדליית שלום מהאומות המאוחדות, בשמם של 500 מיליון אפריקאים, עבור ההישגים ההומניטריים שלו, וערך מופע שלום בג'מייקה, אליו הזמין את ראש הממשלה מייקל מנלי ואת מנהיג האופוזיציה, אדוארד סגה. בנוסף, הוא הופיע ב-78' במדיסון סקוור גרדן בניו-יורק. ההופעה מתועדת באלבום Babylon By Bus, שנחשב לאחד מאלבומי ההופעה החזקים בהיסטוריה של הרגאיי. ב-79' הוציא מארלי את Survival, אלבום עם הצהרות לוחמניות ששיקפו את הקול הפוליטי המתחזק שלו.
ב-1980 הופיע מארלי בזימבבווה החופשית. הוא הכריז על סיבוב הופעות חדש כשהתמוטט בניו-יורק. הסרטן שבגופו התפשט למוח, לריאות ולכבד, ומארלי מת שמונה חודשים לאחר מכן, בגיל 36. עולם המוסיקה הפסיד את אחד מהאמנים הפעילים ובעלי ההשפעה החזקה ביותר שלו. מותו של מארלי הגיע בדיוק כשקולו, שקרא ליצירת עולם אחד ואהבה אחת, ושנבע מאמונתו ברסטפרי, התחיל להישמע ברחבי העולם. "מאגר המוסיקה שהשאיר אחריו הוא כמו אינציקלופדיה", אמרה ג'ודי מוואט מה-I-
Trees, על מארלי, שנחשב לאחד מהאמנים החשובים והמשמעותיים ביותר של המאה ה – 20. בשני מקרים שונים, נרצחו בג'מייקה המתופף של הוויילרס, קרלטון ברט ופטר טוש. ריטה מארלי, אלמנתו של בוב, המשיכה לנהל את חברת התקליטים המשפחתית, וכמה מילדיו המשיכו בקריירה מוסיקלית משלהם


חזרה לבגיורפיות