ברוך הבא אורח		חזרה לראשי
מונה כניסות:

האחים רייט

האחים אורוויל ווילבור נולדו לבית משפחת רייט בהפרש של 4 שנים זה מזה.

שניהם נשלחו לבתי ספר תיכוניים אך אף אחד מהם לא סיים את לימודיו

בהצלחה, יותר עניין אותם לעסוק בתחום המכני...

לאחר שאביהם הביא להם במתנה הליקופטר צעצוע, הם התחילו לבנות רבים

כמותו- אך לא הצליחו ליצור דגמים גדולים יותר.

בבגרותם פתחו בית דפוס והוציאו שבועון, ובמקביל מכרו והשכירו אופניים

שהם בעצמם בנו.

בשנת 1896 נהרג אדם בשם אוטו ליליינטל, שהיה אחד מחלוצי הדאייה.

התאונה שגרמה למותו היא שהציתה מחדש את התעניינותם של האחים רייט

בנושא התעופה. הם החלו ללמוד כל מידע חדשני ומעודכן שהגיע לידם,

ולאחר כשלוש שנים החלו להטיס עפיפוני ענק באזור העיר קיטי- הוק שבצפון

קרוליינה, ארצות הברית.

ב-1899 הטיסו את הדאון הראשון שבנו, שמוטת כנפיו בייתה 5 מטרים

ועלותו הייתה זולה. לאחר כשנתיים ניסו להעיף דאון גדול יותר, והראו

כיצד ניתן להשיג שיווי משקל באוויר. למרות הצלחתם הם התאכזבו מכך

שהדאונים לא הצליחו להישאר באוויר, מאחר ודאונים היו מטוסים קטנים

ללא מנוע שלא היה כוח מלבד הרוח ששמר עליהם באוויר.

הם עשו תצפיות על ציפורים וניסויים רבים נוספים, עד שבשנת 1902 בנו

דאון חדש ומשוכלל יותר, בעל אווירודינמיות (אווירודינמיות= תכונה של

גוף נייד המאפשרת לו להתגבר על התנגדות האוויר, הודות לצורתו המעוגלת

בקצה אחד והמחודדת בקצה האחר, ניתן למצוא תכונה זו בצורתם של דגים

וציפורים.) וכן שטח הפנים חלק ואחיד יותר טובה מכל קודמיו. השינוי

המהפכני היה בצורה ובעיצוב הכנפיים שפתרו את הבעיות הקודמות.

על הדאון הזה האחים עשו יותר מאלף טיסות, והגיעו למרחק של 180 מטר.

והם רשמו פטנט על הדאון שלהם.

אך למרות ההצלחה הרבה האחים רצו יותר, והיעד הבא שלהם הייתה מכונה

שתנוע בכוחות עצמה ולא בעזרת הרוח. לאחר שנה, בסתיו 1903,

הם הצליחו גם בזה:

למטוס החדש שלהם שנקרא ה"מעופף" ("פלאייר"), עליו הותקן

מנוע מיוחד שהם בנו. אחרי עוד שיפוצים ותיקונים קטנים הגיע הרגע הגדול,

רגע הטיסה, אך היה צריך להחליט מי יהיה זה שיזכה להטיס ראשון את המטוס

ולהיכנס לספרי ההיסטוריה.

האחים החליטו להפיל גורל, והמנצח היה אורוויל, האח הצעיר. בטיסה

הראשונה לא היו עיתונאים שבאו לסקר את האירוע, אך היו שם עוד ארבעה

מבוגרים וילד.

ב-17 בדצמבר 1903 בשעה 10:35 בבוקר. אורוויל המריא והטיס את

המטוס במשך 12 שניות מעל פני הקרקע למרחק של 37 מטרים. אחריו המריא גם וילבור,

שהטיס את המטוס במשך דקה שלמה למרחק של 270 מטרים. האחים לא התרגשו כל כך,

כיוון שהיו כל כך בטוחים בכל החישובים שעשו וידעו שזה יצליח, לאחר טיסתם הראשונית,

המשיכו עוד כשנתיים לשפר ולשכלל את המטוס שלהם, ובאוקטובר 1905 הצליחו לטוס

באותו מטוס היסטורי טיסה של 40 ק"מ ברציפות, במהירות ממוצעת של 60 קמ"ש.

לאט /לאט הפיתוח תפס תאוצה ועבר למדינות אירופה, והתעופה החלה להתפתח לתחבורה ומלחמה.

ואפילו שלא ידעו זאת בזמנם, מחקרם היווה אבן בניין חשובה לתעופה מודרנית.

חזרה