|
הזדמן לי לחוות את תכנית מס' 1 של הלהקה האורחת מבריטניה, זו של היוצר המרתק בעל השם האפריקני(?) אוגויקה, שהתגלה גם כרקדן מעולה. קודם כל יש לשבח אותו ואת רקדניו הנפלאים על שיתוף נגנים חיים במופע, לא רק כמבצעים היושבים בצד ומשמיעים צלילים, אלא כיישות מעוצבת ושותפה מליאה למחול, כחלק אינטגרלי של הקומפוזיציה. במחול LINE" TNORF" (שכותרתו תורגמה בצורה עילגת לעברית קלוקלת כ"שורה קידמית" שעה שפירוש הכותרת הוא "חזית") יש רביעיה שמשמיעה קווארטת מאת שוסטקוביץ' בצורה מבריקה וקבוצת רקדנים וירטואוזיים במיוחד. אבל לא וןירטואוזים במובן הישן של אקרובאטים צוננים, אלא רקדנים "חמים", חיוניים שטסים בצעדי המחול המבריקים שנתן להם הכוריאוגרף. יש מיזוג מופלא בין המוסיקה והתנועה, בין הגופות הצעירים של בנות ובנים בתלבושות פשוטות אבל מצויינות, במחול מופשט -- במשמעות אבסטראקטי, מבלי שזה יהיה מנוכר. יש חום רגשי ואנושי גם במחול השני, המתרחש על רקע משתנה כל העת, המזכיר את הריבועים והקווים המצטלבים, הצבעוניים של הצייר ההולנדי MONDRIAN . בים התנועה, על רקע מוקרן, המתנועע גם הוא, המספק את הצורות של המשטחים המשתנים, שנעשים צרים או מכסים חלקי רקע רחבים, בדינמיקה מרתקת נשאר הגוף האנושי הרוקד במרכז. לעיתים הייתה (לי) תחושה של אותה הנאה שיש בריקודי-עם, ההנאה מהתנועה עצמה ללא קשר ל"משמעויות" כביכול פילוסופיות. ותכונה זו מזכירה במקצת את מרק מוריס, היוצר האמריקני. לקראת הסיום יש קטע סולו ליוצר עצמו. והוא רוקד בצורה מעולה, שאינה נופלת מהביצועים של אומניו. הסיום נקרא, איך לא, "פינאלה". וכך אנו מגיעים לסיומו של ערב מחול מקסים, מהנה, מבריק, בלי "ניפוח השכל" שנראה כל כך חשוב ליוצרים לא מעטים. HENRI OGUIKE - השד יודע איך צריך לבטא אותו נכון - הוא יוצר ממדרגה ראשונה, מקורי מבלי שירצה "להמם" אותנו במקוריותו, יוצר אמיתי של מחול אמיתי. יופי של מופע! |