|
וצלב ניז'ינסקי(Vaclav Nijinsky) היה רקדן מחונן ומיוחד במינו שהפך לאגדה עוד בחייו. הוא התפרסם בעיקר ובניתור שלו, בקפיצותיו הגבוהות, בהבעה הפיוטית וביכולת דרמטית. דיאגילב "גילה" אותו, הפך אותו לאליל ולאטרקציה המיוחדת של להקת ה"בלטים הרוסים" (Ballet Russes. הוא ראה בניז'ינסקי גם כוריאוגרף פוטנציאלי והחליט לפתח אותו בכיוון זה, (למורת רוחו של פוקין שעזב עקב כך את הלהקה בטריקת דלת) ניז'ינסקי יצר שלושה בלטים עבור "בלט רוס" ; "אחה"צ של פאון", "Jeux" ו"פולחן האביב". למרבה הצער ניז'ינסקי לא מימש את ההבטחה שהייתה גלומה בו ככוריאוגרף מקורי ומיוחד. זמן קצר לאחר נישואיו לרקדנית הצעירה רומולה פיטר אותו דיאגילב הזועם מהלהקה. נפשו הרגישה (והמועדת כנראה) של ניז'ינסקי לא עמדה בלחץ והוא איבד את שפיות דעתו. הוא אושפז במצב קשה בבית חולים לחולי נפש. יצא לזמן קצר ב-1917 כדי להצטרף לסיור שערכה הלהקה בארה"ב. הוא יצר עודבלט אחד " טיל אולנשפיגל" בזמן השהות בארה"ב ואף הספיק להיפגש שם עם צ'רלי צ'פלין. למרות האהדה שזכה לה לא עמדה אישיותו בלחץ. הוא אושפז שנית, הפעם לתמיד. בעקבות חופשה ביוון התגבש רעיון ראשון לכוריאוגרפיה: ניז'ינסקי המוקסם מציורי כדים ותבליטי סרקופגים (בדומה לאיזדורה דאנקן Isadora Duncanכמה שנים קודם לכן) שואב מהם השראה ליצירתו הראשונה "אחה" צ של פאון", (L'Apres Midi d'un Faun) 1912) הריקוד מתאר מפגש בין פאון זולל ושטוף יצר , אותו גילם ניז'ינסקי, לבין קבוצת נימפות הבאות לרחוץ בנהר. הפאון רוצה להצטאף אליהן אך הן אינן ששות לחברתו. הוא מוקסם מהמנהיגה, ומנסה לחזר אחריה. כשהנימפות עוזבות היא שוכחת את הצעיף שלה. הפאון מוצא את הצעיף ולוקח אותו אליו. סיום הריקוד מראה את הפאון גוהר על הצעיף ומאונן עליו. התנועה המינית הברורה של הרקדן בסיום הבלט עורר כמובן סערה גדולה וצדקנית מצד הקהל השמרני של פאריז. המצדדים בניז'ינסקי היו מבין חוגי האומנים ובראשם הפסל אוגוסט רודין שהילל את התעוזה הארוטית ויצא להגנתו גם בעיתונות. השערוריה רק הביאה עוד פרסום ועוד קהל ל"בלט-רוס" והכוריאוגרפיה הבאה של ניז'ינסקי יצאה לדרך. |