|
(1000-1400 לספירה) השתלטות הנצרות על שבטי מערב ומרכז אירופה הביאה להתרוקנות טקסי הפולחן הקדומים ממשמעותם הדתית. הדת החדשה לא ראתה בעין יפה את הריקוד שהגוף האנושי הטמא והחוטא הוא כלי ביטויו העיקרי. למרות זאת המשיכו הנוצרים הטריים לרקוד בחדווה אנושית בריאה, צעדים וצורות מהטקסים הקדומים נשמרו, אם כי ללא משמעותם משכבר הימים, והפכו עד מהרה לריקודי שורות זוגות ומעגלים שנרקדו בחגיגות וכנוסים חברתיים. הכנסייה ,בחוש ההישרדות שלה ,החליטה שעדיף להכשיר את ה"שרץ" ולשלוט בו ועל כן הכניסה את הריקוד לתוך הכנסיות. ב"מיסטריות" ובפסיונים שבהם הוצגו סיפורי הברית החדשה וסיפורים מחיי הקדושים נוספו קטעי תנועה ואקרובאטיקה היתוליים. כדי להגניב את המסר שהריקוד בכל זאת טמא היו אלה בעיקר דמויות הרשעים, שדים והסיטרא אחרא בכבודו ובעצמו שרקדו ריקודים אלה. הקהל דווקא נהנה מהם הנאה מרובה הרבה יותר מאשר ממקהלות המלאכים ה"טהורים" שזמרו בעמידה ללא ניע… למרות החיים הקשים יחסית, המחלות ,מסעי הצלב, המארג החברתי הנוקשה, חוסר ביטחון אישי, ואולי דווקא בגלל כל אלה היו החיים סביב האלף הראשון לספירה תוססים ואינטנסיביים. לוליינים ושחקנים נודדים מופיעים בכיכרות ובשווקים. הידיעה שיירשו גיהינום כנראה לא הטרידה אותם במיוחד. בטירות האצילים מתגבש והולך אורח החיים האבירי שעיקרו הצטיינות בקרב, נאמנות ללא סייג לאדון האציל וסגידה לגבירה תוך בטויי חיזור מעודנים. זוהי תקופת ה"מינן- זינגר" או הטרובדורים. זמרים נודדים השרים ורוקדים בלדות וסיפורי אהבה מופתית. הם גם מלמדים ומעבירים ריקודים ממחוז למחוז ומארץ לארץ. הריקודים של פשוטי העם חודרים בדרך זו לטירות האצילים, שם הם מתעדנים ומותאמים לטעם ולאורח החיים המקובל שם. תהלוכות צליינים בדרכם לרומי לכפר על חטאיהם שוטפות את אירופה במאה ה- 11 וה- 12 . צליינים אלה מבטאים את כאבם ואמונתם במיני עינויי גוף : הצלפות עצמיות, הליכה על הברכיים ועוד כהנה סיגופים. חוקרי מחול רואים בתופעת ההיסטריה הדתית הזאת מין ביטוי ריקודי מעוות שהוא ייחודי לתקופה זו. תקופת ימי הביניים מגלמת בתוכה שנוי גדול ומהותי בתולדות המחול בעולם המערבי: אם בתקופה הפרימיטיבית ראינו איך מגיעים על סיפוקם כל הצרכים האנושיים במכלול אחד – בטקסי הפולחן, הרי שבימי הביניים נוצרות למעשה מסגרות נפרדות לצרכים אלה. יש ריקוד לשם הנאה ופורקן, יש ריקוד, אם כי במשורה, בכנסיות ובתהלוכות הדתיות לצורך הבעת האמונה הדתית ויש מופעי חוצות של לוליינים ליצנים ורקדנים . יש גם ריקודי חיזור מעודנים בחצרות האצילים. בהפרדה זו מונח היסוד להתפתחות המאוחרת יותר של ריקודי החצר שהם הבסיס להתפתחות הבלט הקלאסי. |