|
מריוס פטיפה הוא בנו של רקדן ומורה דגול, ז'אן אנטואן פטיפה ואחיו של לוסיין פטיפה (מי שרקד לצדה של קרלוטה גריסי ב"ג'יזל"). רקדן, מורה לבלט וכוריאוגרף שטבע את חותמו על הבלט במחצית השנייה של המאה התשע עשרה בעיקר ברוסיה ועד לימינו אנו. עד היום כאשר אנו מדברים באופן כללי על בלט קלאסי מייד חושבים על "אגם הברבורים", "היפהפייה הנרדמת" או "מפצח האגוזים" שהן יצירותיו המפורסמות ביותר. פטיפה הוזמן לרוסיה ב – 1847 לרקוד בבלט המלכותי של הצאר, הבלט האימפריאלי הקיסרי, ותקופת הזוהר שלו נקראת גם תקופת הבלט האימפריאלי. עם הגיעו לרוסיה הוא רוקד בתפקידים ראשיים רבים בבלטים של ג'יל פרו המשמש שם באותה תקופה כ"בלט מייסטר". מפרו הוא מקבל אפשרות ראשונה ליצור ב 1850 כאשר הם משחזרים יחדיו גרסה של המערכה השנייה של ג'יזל. ב- 1859 פרו עוזב את סנט פטרבורג ובמקומו מונה ארתור סנט ליאון ל"בלט מייסטר". סנט ליאון שם דגש על רב על הגיוון והעושר התנועתי בשונה מפרו שהדגיש את הדרמה. דבר זה השפיע כנראה גם על פטיפה שלמד מסנט ליאון על חשיבותם של גיוון ועושר תנועתיים. הכוריאוגרפיה הראשונה של פטיפה עלתה בשנת 1862, בעידודו של סנט ליאון. הריקוד נקרא "בת פרעה " והיה מבוסס על פואמה של גוטייה אודות נסיכה במצריים העתיקה., כבר בבלט זה בולטים קטעי ה"דיברטיסמן" קטעים של ריקוד "נטו" ללא קשר ישיר לעלילה שבהם יכלו גם הרקדנים הרוסיים להפגין את יכולתם , הרי רוב התפקידים הראשיים ניתנו לרקדני היבוא מצרפת… הבלרינה לבשה את ה"טוטו" שהתקצר מאוד מאז ראשית הרומנטיקה וימי הזוהר של טליוני. המצריות בתלבושת התבטאה אך ורק בכמה קישוטים בנוסח "כמו- מזרחי" . נטייה זו בעיצוב התלבושת אופיינית לכל עבודותיו של פטיפה והיא מדגישה את חשיבותו של הריקוד על פני התוכן הדרמטי של הבלט . אם כי רקדני הקור דה בלט לבשו תלבושות מותאמות לרוח הסיפור והתפאורות עוצבו בעקבות תחקיר ומתוך התאמה מירבית לתקופה ולמקום ההתרחשות של הסיפור. בעקבות ההצלחה שנחל בלט ראשון זה מונה פטיפה ל"בלט מייסטר" במקום סנט ליאון עוד באותה שנה, 1862. הוא החזיק בתפקיד עד לפרישתו בשנת 1904 והטביע חותם בל ימחה על הבלט ע ד יומינו אנו. פטיפה ניחן בשילוב נדיר למדי של תכונות: דמיון יוצר ורב השראה כאומן אך בעל יכולות של רס"ר משמעת קשוח כמנהל חזרות ומורה. הוא העלה את להקתו של הצאר הרוסי לדרגות אומנותיות גבוהות בביצוע ובליטוש התנועתי . שיפר את יכולתם הטכנית של רקדניו ודרש משמעת ברזל מהקור דה בלט והסולנים כאחד. הביא לרוסיה רקדן ומורה דגול ,את אנריקו צ'קטי, שהיה אחראי למרבה האירוניה לחינוכו של דור רקדנים ויוצרים גאוניים כפוקין , קרסבינה וניז'ינסקי שהניפו את נס המרד במורשתו של פטיפה בשנים הראשונות של המאה העשרים והיו אחראים במידה רבה לפריצה הגדולה של הבלט הרוסי למערב. מכל יצירותיו הרבות המדוברות , מפורסמות ונירקדות ביותר הן ללא ספק אותן יצירות שנוצרו בשיתוף עם המלחין הרוסי הגדול פיוטור איליץ' צ'ייקובסקי.והן כמובן: "היפיפייה הנרדמת"," אגם הברבורים" ו"מפצח האגוזים". בנוסף שיחזר יצירות מיטב הרומטיקה הצרפתית: ג'יזל, פאקיטה, לה קורסר, ויצר את לה ביידר, דון קישוט ועד רבים. |