שביטים חד-פעמיים ושביטים מחזוריים


האם נשוב לראות את השביט? מסתבר שרב השביטים הינם כאלו המכונים חד-פעמיים, כלומר נפלטים מתוך ענן אורט ושבים אליו לאחר מסעם הארוך בתוך מערכת השמש. גיאומטרית המסלול שלהם מלמדת אותנו שאם הם ישובו אי פעם לקירבת השמש יהיה הדבר רק בעוד מיליוני שנים.

אך קורה ששביט חולף ליד אחד מכוכבי הלכת הגדולים. מסתם הגדולה של כוכבי לכת אלה גורמת לכך שמשתנה מסלולם ההיפרבולי המקורי, והשביט נכנס למסלול הקפה אליפטי מסביב לשמש (הסבר ב"מסלולי שביטים ומסלולי כוכבי לכת" בחוברת זו). שביט זה מכונה אז שביט מחזורי.

ידועים כ- 100 שביטים מחזוריים בעלי משך הקפה קצר. בעל המחזור הקצר בינהם הוא השביט של אנקה (Encke), אשר מחזור ההקפה שלו הוא בן כ- 3.3 שנים. לכ- 500 שביטים משך הקפה ארוך של עשרות ואף מאות שנים, לרוב מעל 200 שנה. על סוג זה נמנה השביט של הליי, שמחזורו כ- 76.3 שנים.

כזכור מאבד כל שביט כ- 1% מן המסה שלו בכל אחד ממעברי הפריהליון שלו. מכאן אנו למדים שלשביט שנלכד במסלול הקפה סביב השמש אורך חיים מוגבל. לאחר שכילה את כל הגז שבו בתהליך הסובלימציה יהפוך לשביט "מת", המורכב בעיקר מחלקיקי אבק בקטרים שונים.

שרידיו אלו יתפזרו במשך הזמן במסלולו המקורי של השביט. כאשר כדור הארץ חוצה את המסלול של אותו שביט מקורי אנו עדים לתופעה של "מטר מטאורים" - שטף של חלקיקי אבק החודרים בכמות גדולה לאטמוספירה של כדור הארץ ונשרפים בתוכה. דונמה לכך הם ממטרי המטאוריטים המכונים אטא אקווארידים במאי והאוריונידים באוקטובר, המשויכים שניהם לשביט של הליי.

הם מפוזרים במסלול התיאורטי המחושב של שביט זה. ככל הנראה אינם אלא שאריות של הזנבות שפיתח במעברי פריהליון קודמים. חדירה של מרכיב גדול יותר מן השביט במקורי לאטמוספירה של כדור הארץ יכולה לגרום לתופעות הרות-אסון, דונמת ארוע טונגוסקה בסיביר ב- 30.6.1908. באיזור מיוער, ננרם הרס בטווח בדול ורעידת אדמה שהורגשה בטווח של אלפי קלומטרים - משערים שאלו תוצאות פניעה של מטאור גדול יחסית.

השביט של הליי, אשר עקב גודלו ומעברו המרשים קרוב לכדור הארץ ניצפה יותר מכל שביט אחר, מאחר להופיע בכ- 4.1 ימים מדי הופעה. זמן זה זניח ביחס למשך מחזורו (כ- 76.3 שנים), אך מחייב הסבר. מסתבר שמלבד כוחות הכבידה (הגרוויטציונים) המוכרים, הפועלים על השביט, פועלים עליו גם כוחות "לא-כבידתיים". כוחות אלו פועלים כאשר השביט עובר את תהליך ההמראה.

הגאז הנפלט בכיוון רוח השמש מפעיל על השביט כוח סילוני, הפועל עליו כטיל ודוחף את השביט בכיוון המנוגד. כוח זה קטן, אך חשיבותו בכך שהוא יכול לשנות את מסלולו המקורי של השביט בכל משך פליטתו של הגז. המדענים חושבים ששינויי תנוחתו של השביט יחסית למסלולו גורמים להתגברות כוחות סילון אלו ולהחלשותם, לפי כיוון פעולתם (תרשים 5).

אם כיוון פעולתם הוא הכיוון הכללי של תנועת השביט מוסיף כוח זה תנע לתנע השביט, גורם להאצתו, ולשינוי המסלול לפנימי מעט יותר. אם הכוח פועל בניגוד לכיוון תנועת השביט גורם הדבר להאטת מהירותו, ולהרחקתו במעט מן השמש. זו הסיבה, ככל הניראה, לעיכוב של כ- 4.1 ימים בהופעת השביט הליי יחסית למועד התיאורטי המחושב על-פי כוחות כבידה בלבד. עוד על נושא זה ב"הערות אחדות בקשר לחוק השני של ניוטון" שברשימת הספרות המומלצת.

חזרה