חומר רקע
הדולפין הוא יונק מאותה משפחה כמו הליוויתנים והפוקנה.
בתקופת אריסטו התייחסו לדולפין כחיה המצילה בני אדם טובעים או כאל מרכב של ילד.
בתקופת הנצרות הדולפין היה סמל האהבה והחריצות. בתקופות מאוחרות יותר, הימאים חשבו עליהם כאל סימן המבשר טובות.
באמצע המאה נהגו להרוג חיות אלו בשביל הנפט הקיים בתוכם, הרג שהיה מופנה גם כלפי הליוויתנים.
כיום הדולפינים נתפסים ברשתות הטונה, ובגלל שהם לא מצליחים לעלות לפני הים הם "טובעים".
מספר חוקים בשביל לעצור את הרג הדולפינים והלווייתנים נחקקו במספר רב של ארצות, אך ההרג עדיין נמשך בארצות רבות.
כבר בתקופת אריסטו ידעו כי הדולפין אינו דג אלא יונק.
אפילו בתלמוד היה כתוב "הדולפינים פרין ורבין כבני-אדם", ז"א שדולפינים מתרבים כמו בני אדם.
כבעל חיים ימי שאינו דג נעשה הדולפין נושא אגדות ברחבי העולם.
הדולפין ידוע כחיה חברותית, אינטלגנטית ואוהבת שחוק.
הדולפין חיה חברתית לא רק לבני-אדם, אלא היא גם חיה החיה בחברה של להקות של יחידים עד מאות ואלפים של דולפינים.
הדולפינים מתקשרים בינם ובין עצמם, ולפי מספר ניסויים, כנראה שיש להם שפה מורכבת בעלת מושגים של ימין ושמאל, פעולות ועוד.
הדולפין זה חיה מורכבת ומיוחדת, שכנראה חכמה מן האדם, הנותנת הזדמנות לאדם לחקור בע"ח חכם מאתנו.