![]() | 20.3.04
20.3.04 – עמית סגר / בניתי את מאיידנק מקוביות לגו
בניתי את מאיידנק מקוביות לגו. הגדר היתה קוביית מלבן שעליה מצוירת גדר. צריפי המגורים והמלאכה היו 5 קוביות קטנות כחולות. תא הגזים היה הקוביה שיש לה חלון... כמה אירוני. הקרמטוריום היה קוביות מלבן שעליה חיברתי בקוביות קטנות בתור ארובה.
כן, ככה בניתי את מאיידנק. כל כך פשוט, כל כך קל. ממש כמו משחק ילדים, שבונים לעצמם עיר דמיונית שכזאת. שבה הכל מתרחש לפי רצונם ולפי מה שהם יחליטו.
אם ירצו שהבובות הקטנות יעבדו בצריפי המלאכה, הם יקחו אותן ויעמידו אותן בצריפים האלו. אם ירצו שהבובות ישנו, ישכיבו אותן בתוך הקוביות הכחולות ויעצבו להן את העיניים, וככה הבובות ישנו.
ואם ירצו שהבובות יחנקו למוות, ישתעלו, יחרחרו, יתפתלו, יצרחו ויגססו לאט לאט ביסוריים קשים, יכניסו אותן, את הבובות הקטנות שלהן לתא הגזים.
ואם לאחר שהבובות ימותו (מה שבאמת לוקח חצי שעה, אבל הילדים חסרי הסבלנות יקצרו את הזמן לחצי דקה), ירצו הילדים לשרוף את הגופות המצחינות כדי לדשן את שדותיהם – ישרפו את הגופות בתנורי ענק. בתנורים, שלא נועדו להכנת פיתות, שאחר כך מורחים עליהן לבנה או שוקולד. תנורים גדולים, מאיימים, מפחידים. תנורים, שכשנבנו הוצבה להן מטרה אחת – לשרוף את הבובות. לשרוף אותן כל כך טוב וביסודיות כדי להבטיח שהבובות יעלמו מן העולם ולא ישאר להן זכר.
וככה מתנהלים החיים שעיר שבנו הילדים, בסדר ברור וידוע, שאין לערער עליו. וכל בובה שתנסה להתנגד – מכות עד מוות, תליה, כדור בראש.
כן, ככה, בכזאת קלות דעת בלתי נסבלת ובכזאת פשטות, בניתי את מאיידנק. בחלקים של לגו – משחק של ילדים קטנים שאוהבים לבנות לעצמם עיירה דמיונית ומנהלים את החיים בה לפי רצונם.
אחר כך, שחשבתי על מה שעשיתי, על זה שבקלות כזאת, בדקות ספורות, בניתי מפעל כזה – הזדעזעתי. הזדעזעתי ואם עד עכשיו לא הבנתי מה זה אומר – מפעל מוות. עכשיו חוסר ההבנה הוא ברמה הרבה יותר גבוהה.
|
|
