![]() | 16.3.04
16.3.04 - גל תורן
הימים לאט לאט עוברים ופתאום אני תופסת שאני טסה היום לפולין. מתי זה קרה? מתי זה הספיק להגיע?
זו נסיעה שאני מחכה לה כבר מתחילת השנה ובאמת שחשבתי שאני ארגיש שונה רגע לפני הנסיעה. אין לי מושג איך להגדיר שונה – משכילה יותר? מבינה יותר?
ואני באמת לא מרגישה שונה ממה שהייתי לפני חודשיים.
אולי טיפה אדישה. כי כשחושבים על זה, לא עבר יום בחודש-חודשיים האחרונים שבו לא יצא לי לדבר או לחשוב על השואה, ואחרי שיחה עם כמה חברים אני מבינה שפיתחנו מין אדישות מסויימת לכל הסיפורים והמידע.
אבל אני בטוחה שהאדישות הזאת תתמוסס כשנגיע לרגע האמת ונהיה שם.
עברנו כמה חודשים מאוד אינטנסיביים.
סדנאות, שבהתחלה התקיימו פעם בשבוע ואחר-כך יצא שראיתי את הקבוצה שלי לפחות 3 פעמים בשבוע.
ובין הלימודים וחיי היומיום הרגילים שלנו היינו צריכים גם למצוא זמן להכין את ההדרכות.
אמנם יש לי הרבה ביקורת כלפי השיטה הזו, שתלמידים מדריכים תלמידים. אבל למרות זאת עברתי תהליך חשוב מאוד עם חברי הקבוצה שלי, וזה היה שווה את כל השעות הנוספות.
ואני בהחלט מרגישה מוכנה למסע.
כמובן שאני חוששת מכמה דברים.
מפחיד אותי שיהיה לנו נורא קר.
מפחיד אותי שההדרכה לא תלך כמו שצריך.
מפחיד אותי לאבד את הדרכון או את הכסף. או את עצמי.
ובמיוחד מפחיד אותי שאני לא אחווה את אותה חוויה שכולם טוענים שהם חוו, ושאני אתאכזב.
אני עדיין לא יודעת מה מצפה לי, אבל אני יודעת שהדברים שהכי ירגשו אותי הם לא הסיפורים שנשמע או המראות שנראה – אלא הרגעים שבהם אני אשיר את ה"תקווה" ואראה את הדגל שלי מתנוסס שם, רחוק מהבית. הדגל שלנו.
שיהיה לכולנו מסע מוצלח,
גל תורן
|
|
