![]() | היום השלישי למסע - 29.3.03
29.3.03 – משה קונפורטי
- Go Home ליד חומת גטו ורשה
עומדים מול חומה עירומה,
קוראים בשלט רשמי שהרצוג (הנשיא) היה פה
וקשה להבין שאיתו עמדה פה אומה שלמה
עומדים מצד אחד בשנת 2003
ומנסים לדמיין מה קרה כאן בצד השני ב1943-
60 שנה עברו
שישה מליון אז נטבחו
60 שנה עברו
ושישה מליון כלשון השלט, כן – אל הבית הלכו
רציתי לכתוב לך, האנטישמי של 2003
שכתב כאן בכניסה – "Jude go home"
הלכנו לישראל ויש לנו בית אמיתי, לא גדול.
ואנו גרים שם כבר יותר משישה מליון.
רח' כלודנה 20 ליד המרפסת של אדם צ'רניאקוב
ריח לחם
עומדים ליד גשר דמיוני
בין "הגטו הקטן" לגטו הגדול"
מריחים ריח של מאפיית לחם מקומית
שומעים על יהודים מפורסמים ואחרים – כמוך וכמוני
אני מדמיין את הגשר בכחול.
חושב בשפה העברית על המשמעות "מפורסם וסתם"
ורוצה לשאול:
האם היה להם חשוב בכלל "מי חשוב"?
מי יהיה הבא בתור?
זה שרק מריח את הלחם הנאפה
או זה שהיום אכל אותו???
29.3.2003 09:45 - דור כהן
אחרי שראינו וצילמנו את חומת גטו ורשה וגם ראינו כתובות נאצה מחוקות משה כתב קטע מרשים, במיוחד בסוף שלו. אנחנו רואים עכשיו את בניין מטה ה-SS ואת הבית שבו גר אדם צ'רניאקוב, שהיה ראש היודנראט בגטו ורשה. הגטו חולק לשני חלקים – הגדול והקטן, כשבקטן חיו יותר טוב. צ'רניאקוב התאבד עקב הבקשה לשלוח יהודים מהגטו להשמדה, והוא לא היה יכול יותר. קיבלנו הסבר עליו ועל הגטאות וצילמתי את ביתו ואת מרפסות בניין ה-SS. היינו במכון ההסטורי היהודי, ליד המגדל של סוני. היינו בבניין משטרת ה- 13, אכלנו ב-KFC, וחבל שאין בארץ. אני מחכה למילא 18, שם יהיה ממש מעניין. עכשיו אנחנו באוטובוס ואחרי הכל. היינו באומשלגפלץ, במילא 18 ובאנדרטה של רפפורט (בסדר הפוך). רפפורט – אנדרטה מרשימה ביותר בעלת שני צדדים – התמונות אומרות כל מה שיש להגיד. באומשלגפלץ, כיכר השילוחים למחנות המוות הדלקתי את הנר ששמרתי כל היום. במילא 18, הבונקר האחרון של מורדי גטו ורשה, הטקס שם היה מרשים ביותר. בחיי, כשיוחאי ניגן עם נגה ששרה כמעט בכיתי.
בסוף הטקס שרו את 'התקווה'. בחלק הזה יש לי בעיה עקרונית. המילים של 'התקווה' לא מתאימות לי ולפי דעתי לחלק גדול מהאנשים זה רק מיתוס. אני בכלל לא בטוח כמה יודעים את המילים ואת משמעותן. קשה לי מאוד להזדהות עם ההמנון הלאומי של מדינת היהודים, בגלל שאני לא מרגיש יהודי, אבל לא אכחיש שבמילים 'עוד לא אבדה תקוותנו' הרגשתי צמרמורת. לא בגלל היהדות אלא בגלל המרד, ועדיין אני לא שר את 'התקווה'.
בדרך חזרה דיברתי עם שני אלון על דת והכל. היא מדברת כמו שאני דיברתי לפני שנה. באופן אירוני משהו, מאז שאני בנוער שינוי התמתנו דעותי. אל לכם להבהל, אני עדיין לא אהיה יהודי אף פעם, אבל אני רוצה להבין את הדת ואת הפנאטיות הזו.
מחר אנחנו מדריכים. זה הולך להיות קשה, ואני מקווה שמוצלח ושלא נשבור רצף. אני יודע שאנחנו יכולים לעשות הכל על הצד הטוב ביותר.
קטע על Jude Go Home""
האנטישמיות חוגגת ותמיד תחגוג
איפה שיש יהודים תמיד ירצו להרוג
חומה קטנה עם כמה אבנים,
שלא ממש מעניינות את רוב הפולנים.
אולי זה רק הישראלי המכוער
שמכל עכבר עושה הר.
|
|
