![]() | היום השני למסע - 28.3.03
28.3.03
נצח
ערפל אביך, לא סמיך
ערפל חלש ומתאים
לבית קברות גדול ומרשים
עצים ליד קברים, הכל עדים
רוח קלה מנשבת, מעיפה עלים
אפילו הסערה הכי גדולה לא תעיף את הקברים.
נחתנו ואנחנו עומדים להתחיל את היום הראשון בוורשה. מעניין מה הכינו לנו. אנחנו עומדים בקבוצה, אני, קשרו, דור הקטנה, מאיה, חן, ליטל וגל. דור עומדת לידי כשאני כותב ומזכירה לי לשים נקודה מעל הו' וגם שאני סקסי. צריך לזוז עכשיו.
הגענו לוורשה אחרי נסיעה קצרה באוטובוס, מתחילים ללכת, נראה לי שמגיעים לבית הקברות היהודי בוורשה, מסתבר שזה גן לז'נקי, שפעם היה שייך לבעל הארמון שבגן והיום הוא שייך לממשלה. צילמתי ברווז הולך על המים והבנתי איך ישו עשה את זה. המים קפואים או שהיו רדודים מדי. הפילם חזר אחורה אחרי שישה צילומים, לעזאזל.
למדנו עכשיו על ההסטוריה של פולין, מדינה מובלת, חסרת אונים. בדרך לאנדרטה של שופן, האויר פה מדהים. ראינו סנאי עם כל ההתלהבות הזאת. ביום התשיעי זה כבר לא יהיה ביג דיל. מסתבר ששופן תותח בקנה מידה בין לאומי, אבל אם הוא היה חי בארץ ונוטש אותה ככה, לא היו מתים עליו. כמו סמשנובה, אבל עליה אפשר להגיד "בא בקלות, הולך בקלות".
עכשיו אנחנו כבר בדרך לבית הקברות, ורוצים שאשים כיפה, אני לא מסכים. בסוף שמתי כובע גרב. אנחנו יושבים על ספסלים רעועים. זה בית קברות מרהיב ביופיו ובשמו "בית החיים". זה מקום ענק, אני מסתכל ולא רואה את הסוף., הבנתם? אנחנו מסתובבים עכשיו בין הקברים והיינו בקבר אחד שיש בו מנהג של רישום משאלות על פתק והנחתו במצבה במבנה קטן וסגור. כתבתי שאני רוצה שתיגמר מלחמת התרבות בין חרדים לחילוניים. דיברתי על כך עם עינת חיימי ועושה רושם שהיא לא באמת מאמינה בזה, אבל פעם שכתבה זה עבד. החלטתי לכתוב לשם הטקסיות ולא כי אני מאמין שזה יקרה. לפי דעתי תהיה מלחמת אחים (חילונים ברובים, חרדים בספרים), שתהיה כתוצאה מהמאבק הפרלמנטרי הקיים. חיימי אופטימית.
עדיין בבית הקברות, הגענו למצבה של יאנוש קורצ'אק. הוא נראה נחוש, בעל מטרה. מחזיק ילד ונותן יד לילדה אחרת, מובילה קבוצת ילדים. קורצ'אק והילדים עשויים מאותו חומר, מאותו סלע. קורצ'אק לא שווה יותר מהילדים.
תחנתנו הבאה היא בית היתומים בעיר. הגענו לשם, מבחוץ יש את הפרצוף של קורצ'אק. בפנים יש אולם גדול, בו יערך טקס קטן תוך מספר דקות. תמונתו של קורצ'אק מוצגת גבוה מעל האדמה. זה נותן הרגשה של עליונות. אני חושב שהוא עצמו היה מתנגד לכך אילו היה בחיים.
אנחנו בבית הכנסת נוז'יק בוורשה. איתמר קרא את התפילה. הוא קרא בקצב מסחרר, לפעמים הספקתי להגיד 'אמן' רק בשביל לא להתחיל כלום עם אף אחד. זה גרם לי לחשוב. לחשוב על אלוהים. מה, הוא כל כך ילדותי שהוא חייב לשמוע את התפילות האלה כל יום? הרי זו לא מהות הדת. הפולחן הזה הוא ילדותי ומיושן. אם היהודים ירצו לשמר את הדת, הם יצטרכו לעשות שינויים במהלך הזמן. אלוהים לא צריך את התפילות האלה, את הפנאטיות המאוסה של אותו נוסח יום אחרי יום. אני כבר לא אאמין בדת הזו, אני אתאיסט ולא יעזור כלום. הכי חשוב זה לזכור ולא לשכוח.
28.3.03 - יוחאי שדה
אנחנו יושבים כרגע בגן לז'נקי, כשיצירה של שופן מתנגנת לאיטה ברקע, ומראות של עצים גבוהים חסרי עלים, חיות בר (ברווזים, טווסים, ואפילו סנאים!!!! אמיתיים!), מדשאות דהויות ואווירה חורפית רגועה מסביב. מדהים איך גן כל כך שלו, יפהפה, נקי ופסטורלי כמו זה – יכול בנוסף לשדר קור, ניכור קל, אפרוריות ושקט מעט מפחיד. עדיין לא בדיוק מרגיש כמו חו"ל, אבל בהחלט ישנו שינוי באווירה. כשירדנו משדה התעופה בוורשה – הדבר הראשון ששמתי לב אליו היה השקט של המקומיים, וגם כשמישהו מהם דיבר השפה הפולנית נשמעה מאוד שקטה (ביחס למה שאני רגיל אליו כמובן). נראה ששומעים את העברית חזק יותר מהפולנית, כנראה בגלל כל הקבוצות הבולטות של המשלחת שלנו.הפולנים היושבים בגן לז'נקי משוחחים כל כך בשקט, כמעט בלחש, עד שבקושי אפשר לזהות באיזה שפה הם מדברים. בחלקם, מתבוננים בנו הפולנים ומחייכים קלות, וחלקם מביטים בנו קצת אחרת - קשה להסביר איך; לא עוינות מובהקת, אבל גם לא סוג המבטים שפולני מחליף עם רעהו.את העייפות לא מרגישים כרגע, אבל אני די בטוח שבערב כולם ילכו לישון מוקדם (חוץ מקבוצות ההדרכה של היום השני כמובן).עכשיו הגיע הזמן לעלות לאוטובוסים ולעזוב את הגן, מפני שהולכת להתקיים בו הפגנה של איגודי עובדים בזמן הקרוב – ונאסר עלינו להיות כאן.לתחנה הבאה, בית הקברות, לא ראיתי לנכון לקחת איתי את היומן או את המצלמה. במקום זאת, הצטיידתי בכיפה, קופסת גפרורים וכמה נרות. הסכמתי עם חברי לקבוצה אלון כשאמר – "...קשה להאמין שבית קברות יכול להיות כל כך מעניין..."הסקנו שבבית קברות ענקי כמו זה (כשלוש מאות דונם!!), עם אלפי הקברים שקיימים שם כשכל מצבה מספרת סיפור אחר של יהודי יחד עם מצבות של אישים חשובים כמו ממציא שפת האספרנטו, אביו של יאנוש קורצ'אק, אדם צ'רניאקוב ועוד – אפשר לכתוב דוקטורטים שלמים. בנוסף, העיצוב המיוחד של המצבות הזכיר ממש יצירות אומנות מפוארות עשויות אבן, שיש וחומרים אחרים, מעוצבים במאות צורות שונות ממש כמו פסלים כשלעצמם, וגם הסביבה המיוחדת של העצים הקרחים שמגיעים כמעט עד לשמים המעוננים שהמסתירים את השמש, יחד עם מזג האויר הסגרירי-משהו הוסיפו מאוד לחוויה.כשהגענו לאחר מכן לבית היתומים של יאנוש קורצ'אק, התקיים טקס שהיווה פתיחה מצויינת למסע – וגם הפעילות במקום העשירה מאוד.בית הכנסת נוז'יק, היה ממש הדובדבן של הקצפת כשאיתמר מאוטובוס 3 עלה לתורה לפני כל המשלחת בצורה מסורתית (טלית, כיפה, ספר וכו'...).
|
|
