 | מיידנק- נועם דושי- 26.10.07
ההיגיון של הבן אדם לא מסוגל לתפוס את המושג אין סוף.
דברים כמו היקום והמספרים, שפשוט אי אפשר לתפוס שהם לא נגמרים.
חייבים להמציא תיאוריות כמו המפץ הגדול, שהכול התחיל ממשהו.
אי אפשר לחשוב שהיקום תמיד היה ותמיד יהיה?
זה הטבע האנושי.
מאה אנשים זה הרבה, יש 2300 אנשים בבית הספר.
בתל אביב ובגוש דן יש מליון אנשים.
אם מאה זה הרבה אז אי אפשר לתפוס כמה זה שישה מליון.
ולמספר הזה יש סוף.
אני נמצא במקום הזה, שקצת קשה לתפוס מה הלך פה.
אחרי שראיתי את התמונות של מה שקרה פה, הכול בשחור לבן,
קשה לראות את כל הירוק והעצים מסביב במקום היפה הזה.
אפשר לראות על הדשא ערימות חול של חפרפרות, שמתחפרות
ומתחבאות באדמה. לא ראיתי אף פעם חפרפרת יוצאת מהמחילה, אל מחוץ
לאדמה על הדשא.
היא מחכה ללילה, שלא יראו אותה, והיא יוצאת החוצה.
ברור שיש מקרים שיוצא לראות חפרפרת, אבל בדרך כלל היא מתחבאת טוב.
גם הרבה עורבים יש פה מסביב, על הדשא, על צמרות העצים ובלהקות גדולות, שמתקרבות אלינו.
עורב זו חיה שחורה, שבלהקה כל כך גדולה, מכסה את האזור במעטה של שחור ופחד.
בתרבויות מסוימות בשבטים במזרח, מאמינים שהעורבים נושאים איתם נשמות של אנשים שמתו,
ולכן יש איסור בסין לדוגמא, להרוג עורבים.
יכול להיות שאותם עורבים נמצאים פה, נושאים איתם נשמות של אותם יהודים שנרצחו כאן?
אולי הקריאות של העורבים הן בעצם ביטוי כעסם של אותם יהודים, שכועסים על זה שחזרנו לפה?
או אולי תשואות שמחה על כך שאנחנו הנקמה שלהם?
|
|
