 | יער לופוחובה- רותם שוחט 2.11.06
" ואני מסתכלת למעלה מדמיינת אנשים ערומים מנסים לטפס על העצים הגבוהים והדקים,
ואם אפשר לטפס בכלל לטפס לשם ואם בסוף אולי תהיה תקווה.
וקר וכבר לא קר וחודר ואני כבר לא מרגישה ומתפרץ אבל לא יוצא דבר.
שומעים את הרוח והעצים זזים והאם הם איתנים והם יכולים ליפול? חיבוק יעזור?
או רק יכאב עוד.
שקט אין שום דבר להגיד, מה אפשר לומר, אין שום דבר לומר.
תמונה שנשארת בראש ואולי היא תישאר תמיד. וקר וכבר לא קר וחודר וקשה לנשום עמוק.
רעש, פתאום יש רעש, אבל אף אחד לא שומע כלום וכולם שקטים.
אין שום דבר להגיד, מה אפשר לומר, אין שום דבר לומר.
אתה מחפש אנשים שאולי יתמכו אפילו לחבק בנאדם שלא מוכר שלא חשבת שתחבק.
וכבר לא מרגישה, וכבר לא קר וחודר, ורק לנשום, רק לצאת, הם לא יצאו.
והולכים... אני בחוץ.
נכתב לאחר הביקור ביער לופוחובה
- אני מתגעגעת למשפחה שלי ולאוהד.
|
|
