 | זקופנה והנס - דר' אריעם רופא המשלחת 7.11.06
אוטובוס 3 מקרטע בעלייה לזקופנה, אני עדיין שקוע במחשבות על מה שזה עתה ראו עינינו, שם למטה המדריכה מספרת כדי שנישאר במציאות, את סיפורם של מאה ילדים יהודים ושל ה"אהדה" הגדולה שבה נתקלו בזקופנה, בחוזרם מהתופת הנאצית.
כך או כך והאוטובוס כבר בכניסה למלון קספרוי מריקיור היפיפה.
נעליי עדיין מכוסות בבוץ מהביב, מאותו מקום שהוא תחתית האנושות, בו היינו אך לפני מספר דקות.
ואני חושב, החום מותר ואפשרי לנו לשמוח וליהנות, אחרי כל מה שעברנו הבוקר ב"סאונה", כאן במלון יש סאונה אחרת וחדרים יפים ואוכל טעים ובשפע, ועוד רגע אני רוקד עם פולניה צעירה, לצלצולי שיר ישן שלמדתי בצעירותי מצילה דגן המנוחה, שהביאה אותו מארץ ילדותה.
רואה אני את שמחת הנערים והנערות המתזזים לפנינו, וחושב שכך צריך להיות, וכך חיים צעירים בעולם בכל העולם, אותם צעירים נוסעים לראות ארמונות ואגמים והרים מכוסי שלג, ולא למכונות הרצח של העם שלהם.
אך מה לעשות ואנחנו שונים מהעמים האחרים.
תמיד התפללנו להיות שונים... שלא עשנו כגויי הארצות ורוממנו מכל לשון.
והעמים האחרים, כל הזמן רצו "להראות" לנו מה פרוש להיות שונים, עד שבא היטלר והציע להם את הפתרון הסופי.
ואנו, הנס האמיתי, אותם ילדי הארץ ישראלים גאים, חלקם בנים למשפחות יהודים שנרצחו בשואה, ושאותן זה עתה הזכרנו באושוויץ, עומדים כאן בזקופנה כתזכורת חיה לכך שהתוכנית של אדולף לא צלחה.
עם זאת עלינו לזכור תמיד, שהשנאה לאחר ואלינו בפרט קיימת אף אם היא חבויה, או גלויה, כפי שמצהיר עליה ההיטלר החדש מאירן.
וביקור זה בגיא ההריגה של העם היהודי, צריך להעניק לנו כוח להגביר הרצון לשמור על המדינה שעם כל החסרונות שלה היא היחידה שהיא שלנו.
דר' אריעם – רופא המשלחת
|
|
