 | הגענו לפולין!!! אלעד איצקוביץ 1.11.06
אז איך נראית פולין מלמעלה?
שטחים עצומים של חום, פשוט חום.
בלי עננים מתחתינו, בלי עננים מעלינו, חום, פשוט חום.
חשבתי על זה במשך כל הטיסה, איך פולין תראה מלמעלה? מה יהיה הדבר הראשון שאראה?
לא ציפיתי לחורבות, לא ציפיתי לתמרות עשן, למען האמת לא ציפיתי לכלום בכלל, פשוט חיכיתי.
ישבתי ליד החלון בסבלנות וחיכיתי.
פתאום זה בא, השטחים החומים הגדולים, בלי אף טיפת ירוק או עצים.
ואז לפתע מצד ימין, תמרות עשן מארובות של איזה מפעל פולני, וישר חייכתי,
הגעתי לפולין.
זה נראה כמו מצגת שהכינו בשבילנו, ארובות של עשן בשטחים חומים ומתים.
מעניין אם בעל המפעל יודע , שעשרות אלפי יהודים, מגיעים כל שנה ןמסתכלים בהלם על ארובות המפעל שלו.
כשנוחתים, מסתכלים בלעג על השמיים הנקיים ועל השמש ואז מקבלים את ההלם של הקור הנורא.
כאשר נוסעים באוטובוס, במשך שלוש וחצי שעות, ורואים את כל הצמחייה, הבתים הכפריים היפייפיים, מבינים שהחום מלמעלה בעצם היה שיא השלכת המדהימה מהיערות המדהימים של פוליו.
אתה לא מצליח להבין באותו הרגע: כאן? שואה?
דיברתי עם ידידה שלי, על האפשרות שצעדות המוות התרחשו ממש כאן לידנו, בתוך הנופים המדהימים האלו, זה פשוט לא התחבר לי.
לא טסתי הרבה בחיי, ופולין היא אחת המדינות היפות שראיתי אם לא היפה מכולן.
ולהתהלך בתוך ורשה המדהימה, לחוות תרבות והיסטוריה שמשקפות את שישים השנים האחרונות של פולין.
כנסיות מפואורות בכל פינה, אנדרטאות זיכרון בכל מקום, וכל אנדרטה מהודרת בפסל שפשר לראות ממרחקים. " זה כמו ת"א שבנויה ממש טוב" -אמרתי לעצמי.
למה אצלנו בארץ זה לא כך? למה אנחנו לא גאים ומתגאים בעצמנו כך?
אנחנו, העם הנבחר, אחד מהעתיקים ששרדו מתחילת קיומנו, מדוע אנו לא מתעדים בפסלים, באנדרטאות מפוארות?
כשעיר הופכת ליהיות מסתם עיר של קניות וים, לעיר מדהימה ועוצרת נשימה, של פסלים, אומנות, תרבות - ככה קל יותר להרגיש ובהחלט קל יותר להתגאות.
ולפתע מגיע לו משברון של זהות. אני פולני , כמעט שלם. אני מרגיש שייך, ואני שייך לא???
כשסבתי וסבי נולדו פה, ודורות רבים לפניהם גרו פה, אני מוכן להתערב שסבתא רבא שלי התהלכה לה לא פעם בגני קרשינסקי עם העריסה של סבתי בתוכה.
כשכל זקנה פולניה שעוברת ומזכירה לי את סבתי נחמה ז"ל.
אם זה המבט החד, אם זה הטוב לב החם והפולני, שחבוי תחת אגו וקרירות בלתי מוסברת, תווי הפנים והמבטא, ואז אני נזכר בשיחות שניהלה סבתי עם סבי במטבח בפולנית כשהייתי ילד ממש קטן.
בסה"כ ראיתי זקנה הולכת עם זקן ונכדם, מדברים בפולנית, ופתאום הנכד עונה להם. למה ? למה אני לא יכולתי לענות לסבתי או לסבי? למה אני לא יודע פולנית? זאת גם קצת העיר שלי, לא? קצת המדינה שלי?
אני מאמין שחברי המסע מסכימים איתי שהתחושה ברחובות היא ריקה כאילו משהו חסר.
יוסי שאומר שזה בגלל שהיום היה יום חג, אבל אני מרגיש שזה משהו עמוק יותר.
כשרואים את ורשה, אפשר להבין למה היהודים לא ברחו. אני לא הייתי בורח מכאן לעולם.
לפי העדויות, ולפי מה שרואים על כתבי המצבות בבית העלמין היהודי בוורשה, אפשר לראות את השנים ואת כל ההיסטוריה המפוארת שלהם פה.
את תחושת הלאומיות שלהם.
אז מה קרה פה בעצם??? ואיך זה שבישראל זה לא כך.
אלעד |
|
