![]() | היום השישי למסע - יום ראשון 1.4.01
סיכום היום השישי 1.4.2001
היום אנו שמים פעמינו היום לבירקנאו שם מצאו מותם למעלה ממיליון ומאתיים אלף יהודים. ישר עם הגיענו ההלם אדיר והגרון מתייבש. עיר רחבת ידיים נפרשת לעיננו. מפעל מזוויע שמטרתו השמדה יעילה של אנשים, מכונת רצח שטנית ואדירת ממדים. איזה רוע אנושי איזו חולניות יכולה להגות רעיונות כה נוראים ולהגשימם ביעילות מזעזעת? אנו דורכים על המדשאות המוריקות מביטים מזרי אימה וכעס מופנים אל הגדרות החשמליות הגבוהות. צריפים צריפים ועוד צריפים, שירותים המוניים- ההשפלה. אם במאידנק הומחש לרבים מאתנו, כיצד התרחש תהליך ההשמדה הרי שבירקנאו נותן מושג על המסות הגודל וממדי האסון. פוסעים לאורך מסילת הרכבת החוצה את המחנה. נעמדים על הרמפה שם עמד מנגלה וקבע מי לחסד מי לשבט. עומדים ממש על הנקודה בה חרץ "מפלצת האדם" גורלות בהינף אצבע, על האדמה בה נקרעו ילדים מהוריהם וגברים מנשותיהן. בבירקנאו נבנת התמונה ,ששום ספר לא יוכל לצייר, על ממדיה האדירים של התכנית הזדונית. מגיעים לקרמטוריומים שהופצצו, אל שרידי מכונות ההריגה הנוראות ביותר שהמציא האדם, אל הרוע והשטניות בהתגלמותם. אנו משחזרים את התהליך שאפשר הריגה של 6000 איש ביום. לאחדים מאתנו חשבונות אישיים במקום ואחדים מאתנו סוגרים מעגלים. טקס מרטיט על חורבות הקרמטוריום. ממשיכים אל אושוויץ המתפקד היום כמוזיאון. חוצים ביחד את השער "העבודה משחררת". תלמידות מזהות את הצריפים בהם שהו סביהן.
בערב יוצאים לערב פולקור פולני וכמו בימים רבים צריכים לעשות את המעבר בין העצב והשבר אל החיים.אולם במהלך הערב תלמידים מספרים שהחוויה לא מניחה והם ממשיכים לעכל את התמונות שראו היום בגיא ההריגה.
אושוויץ- בירקנאו
אושוויץ היה מחנה הריכוז וההשמדה הגדול ביותר שהקימו הנאצים. המחנה הוקם כ- 60 ק"מ מערבית לקראקוב בסמוך לעיירה הפולנית אושווינצ'ים (בגרמנית- אושוויץ), הנמצאת ליד שפך הנהר סולה לוויסלה, במערב גליציה שבפולין.
מחנה אושוויץ היה מערכת שלמה של מחנות שהשתרעו על שטח עצום. לצורך הקמתו פונו פרבר של העיירה וכן כפרים פולניים רבים ששכנו בסביבה.
תשלובת המחנות התחלקה לשלוש קבוצות עיקריות:
אושוויץ 1 - התחיל לפעול במאי 1940, שימש כמחנה ריכוז לאסירים פולנים, יהודים ורוסים. מאות אלפים מתו בו כתוצאה מתנאי חיים נוראים, ניסויים רפואיים וניסויי המתה בגז. במחנה שכנה המפקדה הראשית של המחנות כולם וכן מרכז הגסטאפו.
אושוויץ 2 - מכונה גם בירקנאו- החל לפעול באוקטובר 1941 שימש כמחנה השמדה ורצח המוני בתאי גז. לבירקנאו השתייכו מחנות חקלאים קטנים ואף מעבדות כימיות.
אושוויץ 3 - מכונה בונה מונוביץ. החל לפעול במאי 1942. השם בונה בא ממפעלי הגומי המלאכותי "בונה" שבמונוביץ. עד 44' הוקמו יותר מארבעים מחנות שהיו שייכים למחנה אושוויץ 3 הם שכדנו בסמוך למפעלים אשר ניצלו את אסירי המחנות ככוח עבודה.
מחנה אושוויץ שונה משאר מחנות ההשמדה בגודלו, במשך זמן פעילותו, בארגונו הטכני המושלם, בשכלולו בשיאי הרצח, בניצול כוח עבדותם של מיליוני הנידונים, בניצול ועיבוד גופות הקורבנות, ובניסויים הרפואיים בבני האדם.
בבירקנאו הושמדו בשיטתיות כמיליון וחצי יהודים מפולין, צ'כיה, הולנד, יוון, צרפת, גרמניה, בלגיה, יוגוסלביה ועוד. גם חיילים שבויים רוסים הושמדו שם, כמו גם צוענים רבים.
באושוויץ נערכה סלקציה אשר התקיימה ליד שערי המחנה, ברמפה היהודית. תהליך הסלקציה לחיים ולמוות התבצע בידי חוליות אס-אס, כשחלק מופנים לאושוויץ 1 וחלק לבירקנאו. את הסלקציה ניהל צוות ובראשם דוקטור מנגלה. רכושם של היהודים, שנשאר ברובו בקרונות, נלקח מהם ע"י קבוצות של אסירים שנקראו זונדר-קומנדו. הרכוש הובא למתחם מיוחד אשר נקרא "קנדה", אוחסן בצריפי ענק להוציא דברי ערך אשר נשדדו קודם לכן ע"י צוותי המחנות. במחנה אושוויץ נרצחו בין 1.3 ל- 1.9 מיליון יהודים.
המעטים שנועדו לחיים עברו תהליך של מחיקת אישיותם, זהותם וצלם האנוש שבהם.
קראקוב
עיר בדרום פולין אשר ראשוני מתיישביה היהודים הגיעו מגרמניה באמצע המאה ה- 13.
הצלחתם של היהודים עוררה קנאה והעלתה את חמתם של תושבי האזור. עקב כך הוטלו על יהודי האזור הגבלות שונות בתחום העיסוק, ההשכלה והמגורים. בסוף המאה ה- 15 גורשו היהודים מקראקוב אל קזימיר אשר הייתה כבר קהילה מבוססת עם בית-כנסת מפואר.
בסוף המאה ה- 18 ניכרה ההשפעה החזקה של זרם החסידות בקהילה. בד-בבד עם זאת התפתחו גם חיי תרבות ענפים בקרב היהודים כשהאישים הבולטים באותה תקופה היו הצייר מאוריציו גוטליב, הרופא פיליפ אייזנברג ועוד. האגודה הראשונה של "חובבי-ציון" נוסדה בקראקוב כשאלה סייעו להתיישבות היהודית באר-ישראל.
ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בקראקוב כ- 60,000 יהודים. הרדיפות החלו עם כניסת הגרמנים בספטמבר 1939, כשבתחילת דצמבר כבר נערכה האקציה הראשונה. בהמשך נצטוו היהודים לעזוב את העיר, ביוני 1942 נשלחו למחנה בלז'ץ רבים מיהודי העיר, המשלוח האחרון היה לאושוויץ, ב-מרץ 1943. את יושבי מחנה העבודה העבירו לפלאשוב. בקראקוב התארגנו היהודים במסגרת המחתרת היהודית א.י.ל. ועמדו בקשרים עם הנהגת גטו וארשה. לאחר השמדת גטו קראקוב פעלו אנשי הארגון גם במחנה העבודה פלאשוב. מעטים מיהודי קראקוב נותרו לאחר המלחמה. בית הכנסת הוותיק ביותר הפך למוזיאון יהודי.
הרובע היהודי
הרובע היהודי נמצא בעיר העתיקה שהאתרים בו קיימים ושמורים. הרובע היהודי נקרא קאז'ימייז'. ברובע זה שלושה בתי כנסת: האלטע-שול, בית הכנסת העתיק ביותר בפולין אשר הוקם בראשית המאה ה- 14, בית הכנסת של הרמ"א אשר הוקם ב- 1553 ונמצא ליד בית הקברות העתיק של קראקוב, ובית הכנסת השלישי שהינו חדש ונחנך ב- 1960, הטמפל.
בית המרקחת
ה"פוד אפטקה" - היה חציו בגטו וחזיתו מחוץ לגטו, ושימש מקום מעבר ומסתור לאנשי הגטו בתמיכתו ובהסכמתו של בעל בית המרקחת הפולני. ב- 1983 נחנך במקום מוזיאון גטו-קראקוב.
קפה צינגריה
פעולות א.י.ל. בקראקוב התבצעו מחוץ לגטו, שכן היה קטן. באחת הפעולות ב - 22.12.42 תקפו שלושה בתי קפה במרכז העיר, ליד ככר השוק, שבהם בילו קצינים גרמניים. אחד מבתי הקפה היה "צינגריה" ובו נספו גרמנים רבים. הפעולה זכתה להדים רבים. אך כפי שנראה היא מצוינת כמקום פעולה של המחתרת הפולנית, ואין נזכרת כלל העובדה שהפעולה בה בוצעה רובה ככולה על ידי הארגון היהודי הלוחם. |
|
