![]() | היום הרביעי למסע - יום שישי, 30.3.01
סיכום היום הרביעי
דינו של היום נגזר להתנדנד בין עצב לצחוק.
עזבנו את ורשה ובית המלון ועשינו דרכנו דרומה של עיירת נופש ציורית בשם קג'ימיז' דולני על גדות הויסלה. ביקרנו בבית הקברות היהודי בעיירה שנהרס ומצבותיו נבזזו בעת המלחמה. הסתובבנו ברחובות העיירה הציורית וישבנו בצל טירתו ההרוסה של המלך קזימיר הגדול. האווירה נעימה ומחויכת מזג האוויר נעים והשמש מלטפת ( הכל יחסי כמובן לאור החמסין השורר בארץ ) אך ברקע לא שוכחים את המקום הנורא ההוא אליו מועדות פנינו.
אחר הצהרים אנו עושים דרכנו מזרחה אל לובלין. מאיידנק. שעריי הגיהנום.
המחנה הנורא נפרש לרגלינו. הכל מתחיל להיות מוחשי אך בלתי נתפס. נכנסים במשעול המוות אל תאי הגזים. אל המקלחות אל הריחות, הצעקות , אמבט המגנזיום, והחדרים... החדרים המקוללים ההם, חדרי הגזים. אנחנו שומעים את האנשים, מריחים את הגז, רואים את הייאוש והמבטים הלא מאמינים ונחנקים... הפעם מבכי. ממשיכים אל זוגות הנעליים, ערמות השיער הצריפים השוממים רחבת המסדרים והקרמטוריום...המקום הבלתי נתפס ההוא.. כה מסודר כה מתוכנן כה חולני. על רקע הקרמטוריום עורכים טקס קצר כל מילה מקבלת משמעות חדשה. הרוח הנוראה והקרה נושאת על רקע השקיעה את ההבטחה שכל אחד מאתנו לא יהיה אותו אדם כפי שנכנס לפני פחות משעתיים אל שערי הגיהינום. עשר דקות ואנחנו במלונות בלובלין. קבלת שבת. מתפרקים ושרים בכל גדול. איזה משמעות סרקסטית יש היום לשמחה לחיים.
כל ילד מקבל מכתב אוהב ומחבק מהבית. כמה שאתם חסרים לנו היום.
שבת שלום.
היכן היינו..
קאז'מייז' דולני
עיירה יפיפייה במחוז לובלין הממוקמת על גבעות שעל שפת הויסלה. במאה ה- 14 רכש המלך קזימייז' הגדול את המקום והקים שם מבצר וארמון נוסף. ב- 1406 התיישבו יהודים במקום.
יהודי העיר עסקו במסחר ובתעשיית הבירה והיו ידועים בעושרם.
תחילת המאה ה- 20 הביאה לעיר את כל הזרמים ביהדות: החסידות, ההשכלה והתנועה הציונית, וכמו כן את תנועות הנוער השונות. ערב מלחמת העולם השניה היוו היהודים כ- 64% מתושבי העיר. במרץ 1942 גורשו יהודי העיר למחנות, רובם הושמדו בבלז'ץ.
מיידאנק
מחנה ריכוז והשמדה מאידאנק הוקם באוקטובר 1941 בפרברי לובלין, על הדך המובילה מלובלין לזמושץ', על ידי שבויי מלחמה יהודים שהוחזקו במחנה ליפובה בלובלין. דרך המחנה עברו קרוב ל- 500,000 אסירים מ- 28 ארצות, מתוכם נספו כ- 360,000 נפש. שישים אחוז מתו בשל תנאי המחנה, וכארבעים אחוז מההשמדה ההמונית. כשליש מהנספים היו יהודים. מאידאנק נועד בתחילה להיות מחנה שבויים סובייטי. במהלך המלחמה שונה ייעודו המקורי, והוא הפך להיות מחנה לעבודות כפייה ולהשמדה. המחנה חולק לחמישה אזורים, אשר כונו "שדות". בכל אחד מהשדות היו 22 צריפים למגורי אסירים, צריפים למנהלה ולבתי מלאכה. נבנו בסך הכל 227 צריפים ושבעה תאי גזים. ב-1943 נבנה קרמטוריום גדול בשדה החמישי. ב- 1941 החלו להגיע טרנספורטים ראשונים של יהודים מרחבי אירופה, אלו היו בנוסף לאסירים היהודים שהיו במחנה מתחילתו. יהודי גטו וארשה הגיעו גם הם בחלקם אל המחנה. סך הכל הגיעו כ- 130,000 יהודים. המשלוחים הגיעו אל תחנת הרכבת בלובלין, כשהאסירים מובלים בקרונות משא ומוצעדים אל שער המחנה תוך צעקות ומכות. מיד עם הכניסה למחנה ערכו הנאצים סלקציה בקרב האסירים היהודים. אלה אשר נראו כשירים לעבודה הועברו למחנות כפייה וכל השאר הובלו לתאי גזים. בעקבות הניסיון שנצבר באושוויץ, החלו להשתמש בגז ציקלון B. לפני מותם נשלחו הקורבנות למקלחות כשהרחצה הייתה חלק מתהליך ההשמדה. מיד לאחר מכן הוכנסו לתאי הגזים כשהגז חודר דרך פתחים בתקרה. גם במאידאנק נשלחו טרנספורטים שלמים אל תאי הגזים בלי שנרשמו אפילו בכרטסת המחנה. בשלהי 1945 הקימו אנשי האס.אס. קרמטוריום גדול בקצה המחנה. כ- 1000 גופות נשרפו מדי יום בקרמטוריום. הרציחות ההמוניות במאידאנק התבצעו לא רק באמצעות גזים. אלפי אסירים נרצחו בירי בשטח המחנה וסביבתו. בסוף 1943, החליטו הנאצים לרצוח את האסירים ששרדו עדיין במחנה מאידאנק. במחנה זה ובשני מחנות נוספים באזור לובלין נרצחו כ- 42,000 יהודים במבצע זה. הרצח בוצע במכונות ירייה תוך השמעת מוסיקה לטשטוש הירי. באביב 1944, בעת שהכוחות הסובייטים התקדמו מערבה, החלו הגרמנים בפינוי שיטתי של מחנות הריכוז . מאידאנק פונה במרץ 1944, כל האסירים החולים נשלחו לאושוויץ והשאר נשלחו למחנות השמדה בגרמניה. לפני נטישת המחנה השמידו הגרמנים את כל הראיות והעלו באש את הקרמטוריום הגדול, אך לא הספיקו להרוס את תאי הגזים ואת רוב צריפי האסירים אשר משמשים עדות למעשי הזוועה.
|
|
