![]() | היום השני למסע - יום רביעי, 28.3.01
סיכום היום השני למסע
28.3.2001 היום השני במסע
רעננים משנה עמוקה וטובה ואחרי ארוחת בוקר ( אין מה להשוות לזו של הבית ) הסתערנו על הגטו בורשה. ברר.. קר בחוץ . אפס מעלות גן של עצים ערומים ושלג. המון שלג. מוצאים זמן גם להצטלם ולשחק.
אט אט מצטיירים בדימיונינו חיי הגטו . 300000 אנשים החיים במתחם של 73 רחובות. אנשים המנסים לשמור על צלם אנוש. מבין רחובותיה הנוכחיים של ורשה המושלגת אנו ממשיכים ומדמיינים את חייהם ומותם של האנשים. כל אבן מדברת כל בית עם סיפור.
ארוחת צהרים ואנו ממשיכים בנתיב הגבורה. חולפים על אנדרטאות ואבני דרך של אנשים שהתמרדו, שנאבקו. מילא 18 . תלולית , תחתיה מצאו מותם מניפי נס המרד. אנו מקיימים טקס מצמרר. בשיחת הערב שקיימנו אחר כך יאמרו הילדים שמילות ההמנון מקבלות משמעות אחרת.
אנו מסיימים בכיכר השילוחים. שומעים בדימיונינו את שאון הרכבות במקום בן מסתיים פרק החיים לרבים מהאנשים ומתחיל פרק המוות.
מחר ניסע בעקבותיהם.
אחדים מאיתנו מקבלים פקסים מהמשפחות אל בית המלון. חוזרים מהיום הקשה ונוחתים אל דרישת שלום מחבקת מהבית.
איפה היינו...
אנדרטת המרד
האנדרטה לזכר לוחמי הגטו, הוקמה בלב הגטו לשעבר, ברחוב זמנהוף. היא נבנתה בידי הפסל נתן רפפורט ז"ל והעתק מדויק שלה מצוי ב"יד ושם" בירושלים. ליד האנדרטה מתקיימת מדי שנה העצרת הממלכתית לציון יום המרד בגטו.
גטו וארשה
ב- 12 באוקטובר 1940 שידר הרדיו הגרמני פקודה מאת מנהל מחוז וארשה להקים אזור מגורים יהודי, שיהודי וארשה יוכלו לגור רק בו. על היהודים הוטל לעזוב את כל שאר חלקי העיר, כשבו- זמנית הוטל על מי שאינו יהודי לעזוב את האזור המיועד לגטו. הגטו הוקף בחומות, כשמדי פעם צומצם שטחו. הגטו חולק לשני חלקים מרכזיים, הגטו הגדול והגטו הקטן, כשבמעבר הורשו לעבור רק חיילי המשמר הגרמני ותושבים אריים. החל מה - 16 בנובמבר לא הורשו היהודים לצאת אל עסקיהם ומפעליהם אשר היו מחוץ לחומות הגטו. השערים נסגרו, ועסקי היהודים נסגרו והועברו לידי האריים. היה צורך בקבלת רישיון מיוחד על-מנת לצאת מן הגטו. החל מנובמבר 1941 הוטל עונש מוות על כל מי שיצא באופן לא חוקי מן הגטו. הצפיפות בגטו הייתה ללא שיעור. הרחובות היו מוצפים בני-אדם, ביניהם חולים, קבצנים וגוססים אשר התגוללו בחוצות. החיים בגטו הוגדרו על-ידי אחד מאנשי האס.אס בשם "ארגז- המתים" וזאת כמובן בשל התמותה הגדולה שם.
בקיץ 1942 נשלחו יהודים רבים מתושבי הגטו להשמדה, מה שנקרא "השילוח הגדול". באפריל- מאי 1943, פרץ המרד הגדול בגטו והגטו חוסל.
האומשלגפלאץ
כיכר ליד רחובות זמנהוף וסאבקי בצפון גטו וארשה, סמוך לתחנת רכבות משא וליד בית הספר המקצועי. מחצר האומשלאגפלאץ, לאחר ריכוזם, נשלחו רוב יהודי וארשה לטרבלינקה ומיעוטם למחנות אחרים. התחנה החלה לפעול עם האקציות הראשונות בקיץ 1942. כיום שטח האתר מצוין בקיר ובו כתובות בפולנית, יידיש ועברית המציינות את המקום.
מילא 18
הבונקר הראשי של א.י.ל. (הארגון היהודי הלוחם) בוארשה בימי מרד אפריל. לאחר השריפות הגדולות בגטו ואובדן הבסיסים, התרכזו בו פלוגות לוחמים רבות ועימהן מפקדת הארגון. ב- 8 במאי הקיפו הגרמנים את הבונקר. מאחר שאפסו הסיכויים, שלחו לוחמים רבים יד בנפשם, ויש ביניהם שהורעלו בפצצות הגז שהוטלו פנימה. למעלה מ- 100 לוחמים,
וביניהם מרדכי אנילביץ, מפקד המרד, מצאו בו מותם. גופות הלוחמים נשארו עד היום תחת עיי המפולת. מהבונקר לא נותר דבר. אחרי השחרור הוקם גלעד במקום.
דרך הגבורה
ב- 1988, במלאת 45 שנה לפרוץ מרד גטו וארשה, הוקמה אנדרטה שמשני עבריה מונחות אבנים המציינות את דרך הגבורה. האבנים נמצאות לאורך הדרך שבה הובלו יהודי הגטו לאומשלגפלאץ. על גבי האבנים כתובות המנציחות ציוני דרך בתולדות הגטו. על כל אבן חרוטות מנורה, כתובת בעברית ובפולנית והשנים 1939-1945. על האבנים פרטים נוספים כמו סופם של האנשים הנזכרים בהן ואותות כבוד שבהם עוטרו לאחר מותם.
דרך הגבורה מסתיימת באומשלגפלאץ, בגבולו הצפוני של הגטו, ומסמלת את דרך הייסורים והמוות שעברו היהודים בין 1942-1943 בדרכם אל מחנות ההשמדה, כ- 300,000 במספר.
|
|
